והנה זה רבות בשנים הקשיתי ע"ז דלפי מה שחידש בצל"ח בפסחים כ"ט דלרנבה"ק אף לצי"ש פטור דע"כ לא אמרינן דקלב"מ חייב לצי"ש רק לדידן דהטעם משום רשעה אחת וא"כ דוקא ב"ד לא יוכלו לחייב רק משום רשעה אחת אבל לצי"ש חייב אבל לרנבה"ק דח"כ פטור אף דשם הב"ד לא מחייבו רק משום רשעה אחת אפ"ה פטור א"כ לדידיה אף לצי"ש פטור ע"ש ודפח"ח ולפי זה שוב גם באתנן ל"ש לצי"ש לרנבה"ק ואם כן אמאי יהיה אתנן לרנבה"ק והיא קושיא גדולה ולפי דברי הקדמונים ל"ש קלב"מ בזה דחייב לעמוד בדיבורו אם כן שפיר מוכיח הש"ס ומדרנבה"ק שמעינן גם לרבנן לענין ח"מ ודוק היטב. ובגוף קושית דו"ז בים התלמוד הנ"ל נ"ל ברור דסתם אתנן בזונה פנויה אין ראיה דמשכחת לה בלא אתרו בי' והו"ל חייבי מלקות שוגגין דחייב בתשלומין כר' יוחנן וער"ש פ"ו מתרומות דרבא ס"ל כר' יוחנן ואם כן אין ראיה לכך מייתי מבא על אמו דח"מ שוגגין ג"כ פטורין מתשלומין ודוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.