שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ה׳)

ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הרע"ב דבשבת גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט כתב הרע"ב דהיינו תרומה טמאה משום דכתיב והנותר ממנו עד בקר וכדתני דבי חזקי' ובפ"ג מפסחים משנה יו"ד גבי נותר מן הפסח דישרפו בששה עשר כתב הרע"ב טעמי' דר"א משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה שינה את טעמו לנקוט כאן טעם אחר ועיין בתוי"ט ולפמ"ש יש ליישב דכבר כתבתי דאם נימא דשריפת קדשים מותר דהו"ל מקלקל רק משום דהמצוה הו"ל תיקון שוב מהראוי שתדחה עשה הל"ת רק דכיון שאתה מתיר אפרו שוב הו"ל מקלקל ע"מ לתקן וכמ"ש ולפ"ז הא תרומה טמאה מה שמצותו בשריפה כתב רש"י בשבת דף כ"ה דהוא מדרבנן דלא ליתי לידי תקלה ועיין תוס' שם ד"ה כך ולפ"ז אי אפשר לומר בתרומה הטעם משום דאין עשה דוחה עשה ולא תעשה דבזה יקשה הא ליכא איסור בא"צ לאפרו וליכא למימר דאתה מתיר אפרו דז"א דממ"נ אם נימא דמה"ת מצותו בשריפה דדמי לקדש שוב יקשה דא"כ כל עשה ול"ת בא מחמת העשה דשריפת קדשים וכאן לא שייך דנעשה מצותו ומתקן האפר דהא באמת אינו מבואר כלל דמצוה לשרפו ורק דמצד הסברא מסתבר כן וע"ז פשיטא דלא הותר האפר וע"כ דכיון דרבנן תקנו בשריפה שוב אפרו מותר עכ"פ לא שייך עשה ול"ת דמה"ת ליכא עשה ול"ת ולכך הוצרך למנקט מן והנותר משא"כ התם דקאי לענין פסח דהוא קדש ומה"ת בשריפה ושוב אפרו מותר ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ודוק היטב ור"א באמת לא נתן טעם שלו רק לקדשים ולא בתרומה. והנה במ"ש למעלה דברי ה"ה לענין הבערה דאף דלא הוה באוכל נפש מכל מקום הא כתבה התורה ביום השבת ומשמע דממעט ביו"ט הנה לכאורה תמה אני מאד דא"כ איך יפרנס דברי הש"ס בכתובות דף ח' א"ל ר"פ לר"פ מה דעתיך מתוך שהותר חבורה לצורך הותר נמי שלא לצורך אלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר ביו"ט מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך ומשני עליך אמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש ולדברי ה"ה הקושיא והתירוץ תמוה דבאמת משמע מהש"ס דהבערה מותר משום מתוך וקשה הא מותר בשביל דכתיב ביום השבת אבל מתוך לא אמרו כלל וגם התירוץ אינו מובן דניהו דאינו שוה לכל נפש הא התורה מיעטה מביום השבת ואף דאינו שוה לכל נפש מ"מ מותר דלא שייך הבערה ביו"ט כלל ובלא"ה אינו באוכל נפש ואפ"ה מותר ביו"ט והוא קושיא גדולה לדעת ה"ה ובהחפזי לא ראיתי למי שעמד בזה והנראה בזה דהנה רבינו כתב פ"ב מיו"ט דמכבה אסור ביו"ט וכבר נודע דברי רבינו דמוגמר יש בו משום מכבה וא"כ יש לומר דמש"ה אסור מוגמר בשביל הכיבוי אך לפי זה דוקא אם ההיתר דהבערה הוא משום ביום השבת א"כ הכיבוי עומד באיסורו אבל אם ההיתר בהבערה משום מתוך א"כ גם הכיבוי שבא מתוך הבערה י"ל מתוך דכל טעמו של רבינו בכיבוי בשביל דאינו צורך כלל לאכילה וכמ"ש בפ"ז ה"ב בהדיא ולפ"ז הכיבוי דבא מתוך ההבערה דבזה הוה אמרינן מתוך בהבערה ממילא גם הכיבוי מהראוי להתיר וזה דמקשה דלדידך דאמרת מתוך גבי חבלה אעפ"י שאינו באוכל נפש עצמו כגון בעולה א"כ נימא מתוך גבי הבערה ג"כ אף שאינו באוכל נפש וא"כ היה מותר גם מוגמר וע"ז משני דבעינן דבר השוה לכל נפש וא"כ באמת לא אמרינן מתוך גבי הבערה דאינו באוכל נפש עצמו וכמ"ש ובאמת י"ל דגם מ"ש ה"ה דאינו באוכל נפש אין הכוונה רק בשביל דאינו שוה לכל נפש ולא שייך מתוך בזה ובאמת שגם זה דוחק. ולחומר הנושא א"א ליישב כעת וצ"ע ובלא"ה תמוה טובא לדעת ה"ה דאיך תלה הש"ס ענין דאמרינן מתוך בהבערה במה דאמרינן מתוך בחבורה ודלמא אף דאמרינן מתוך בחבורה משום דהוא ענין באוכל נפש עצמו בשחיטה ולכך אמרינן מתוך משא"כ בהבערה שאינו באוכל נפש עצמו ל"ש מתוך וכמ"ש באמת ה"ה דלא שייך מתוך בזה. אמנם ליישב פה חיבת קודש ה"ה ז"ל אמרתי דבאמת דענין מתוך הוא דכל דבר שהוא צורך אכילה הותרה ביו"ט מקרא דאשר יאכל לכל נפש וא"כ גם מה שאינו לצורך הותר משום מתוך ולפ"ז קשיא לי' לה"ה דבהבערה שאינו באוכל ומשקה היאך הותר לצורך עד שיהי' שייך מתוך בזה ולזה למד ה"ה דלצורך אוכל נפש הותר מדכתיב ביום השבת ש"מ דביו"ט התירה התורה והיינו דאף שאינו באוכל נפש עצמו עכ"פ דהוא בכלל מלאכה לא תעשה השוה ביו"ט כמו בשבת וע"ז התירה התורה משום דכתיב ביום השבת אבל ביו"ט התירה לצורך אוכל נפש אף שאינו באוכל נפש אבל מה שהותר אף לאינו צורך ע"כ רק משום מתוך אתינן עלה והיינו כמו דבאוכל נפש עצמו אמרינן מתוך דאשר יאכל לכל נפש משמע אף שאינו לצורך וכמ"ש המג"ש ועיין פ"י בביצה דף י"ב כמו כן בהבערה שמותר מה שהוא לצורך אוכל נפש והוה בכלל אשר יאכל לכל נפש ולא יכחיש ה"ה דמטעם מתוך אתינן עלה וכדאמרו בביצה דף י"ב וכבר נתקשה בזה הלח"מ ולפמ"ש אתי שפיר וז"ב מאד מאד בכוונת ה"ה ז"ל ודוק. ובזה מיושב היטב קושית המ"א בסי' תקי"ח דהיאך אמרו בפסחים דף ה' ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וע"ז אמר רבא ש"מ שהוא אב מלאכה והא אכתי מותר בשביל דכתיב ביום השבת והרי לאו דלא תבערו לא נאמר ביו"ט.