שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (י״ג)

עוד יש לי לומר דבאמת גוף קושית התוס' דגחלתו מותר ע"כ צ"ל משום דביעור חמץ הוא בשריפה וכל הנשרפין אפרן מותר ולכך מדמה התוס' לערלה ועיין מג"א סי' תמ"ה ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל הטעם דנשרפין אפרן מותר משום דנעשית מצותו וזה דוקא כל שנעשה מצותו כהוגן ולא עבר כלל אבל כל שעשה עבירה לא שייך לומר דנעשה מצותו דהרי באמת הוה מצוה הבאה בעבירה ולא נעשה מצותו כהוגן ואם כן להס"ד של תוס' דכל דאחר כך גחלתו מותר מותר לכתחלה להבעיר ולא מקרי מלאכה כלל אם כן באמת יהיה גחלתו מותר דהרי נעשית מצותו אבל לפי מה שמסקו התוס' דבתחלת הבערתו אסור ודמי לנדונ"ד אם כן לא שייך לומר דנעשה מצותו דהא באמת אסור להנות בתחלתו ועשה מלאכה ושוב אף שאח"כ נעשה אפר אסור להנות דהא לא נעשית מצותו כהוגן וזה ברור ודוק. איברא דגוף הדבר דאפרו של חמץ מותר כיון דנעשה מצותו לכאורה צריך ביאור דע"כ לא שייך דנעשה מצותו רק בדבר שאין צריך לשרפו וכמו כל איסורי הנאה דמותר להשהות מה"ת וא"כ מה דהצריכה תורה השריפה היא מצוה בפ"ע שייך לומר דנעשה מצותו אבל בחמץ מה דהצריכה תורה שריפה הוא בשביל האיסור דהתורה צותה להשבית דאל"כ יעבור על ב"י וא"כ לא שייך לומר דנעשה מצותו כלל וצ"ל כיון דלענין האיסור סגי בפירור וזורה לרוח ומה שהצריכה תורה שריפה הוא דהוא גזירת הכתוב ולמדו מנותר דטעון שריפה א"כ כל שכבר נעשה מצותו אפרו מותר. ובזה נראה לפענ"ד הא דחדשו הגאונים האחרונים ש"ב בעל מקור חיים סי' תמ"ה וביתר ביאור הוא באבני מלואים ח"ב בתשובתיו סי' י"ט דבחמץ גם לרבנן דהוא מהנקברין כיון דעושה מצוה בהקבורה דהתורה צותה להשבית נקרא נעשה מצותו ולפמ"ש נהפוך הוא דאדרבא כיון דמה שמקבר אינו בשביל שהתורה רצתה שיעשה מצות קבורה רק בשביל שלא יעבור על ב"י א"כ לא מקרי נעשה מצותו דהא אינו עושה בשביל המצוה רק בשביל שלא יעבור על ב"י וז"ב לפענ"ד וז"ש פסחים כ"א מ"ד הואיל ואמר ר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה בהדי דקשריף לתהני מיניה והיינו לר"י דוקא דהאיסור אף בפירור וזורה לרוח אבל לרבנן ל"ש דנעשה מצותו וכמ"ש ודו"ק והתוס' שפיר הקשו דאפרו וגחלתו מותר היינו לר"ע דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ודו"ק היטב. ודרך אגב אומר במה דק"ל בהא דאמרו במנחות דף ס"ד חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת ורצו עשרה ב"א והביאו פטורין אפילו בזאח"ז ומטעם דכלן למצוה נתכוונו וק"ל ת"ל דהא התוס' הקשו בפסחים מ"ז אי נימא הואיל בטלת כל מלאכת שבת דחזי לחולה ותירצו דחולה ל"ש וכאן דיש חולה לפנינו א"כ בלא"ה פטור דהא חזי לחולה וכן קשה לענין מה דמבעי' לי' בשתי גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחת אך נראה דהא עיקר הטעם משום הואיל דחזי לי' והרי אינו חזי לי' רק גרוגרת אחת ולא שייך הואיל וכמ"ש התוס' שם כעין זה ד"ה להעלות מיהו שם בשתים ושלש גרוגרות לא מיושב דכל דחזי לי' בודאי שייך הואיל וצ"ל דכיון דהואיל אסור מה"ת לכתחלה כמ"ש הר"ן והב"י סי' תקי"ב א"כ מבעיא לי' ובזה יש לי להאריך בשו"ת שאגת אריה סי' כ"ט בהלכות מילה מה שהאריך על דברת הרמ"א בתשובה לענין מוהלים בשבת ואכ"מ. ובגוף קושית הפ"י בפסחים ד"ה לענין אחשביה נראה לפענ"ד עפמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ד דלכך נשים א"י לשרוף נותר ביו"ט אף דהוה מ"ע שהזמ"ג כיון דהלאו נוהג בהם גם העשה נגרר אחר הלאו לפי"ז כאן דמפרר וזורה לרוח אין שום מלאכה רק דעשה דתשביתו אחשבי' למלאכה א"כ עכ"פ בנשים דאינן מצוות על העשה שהזמ"ג עכ"פ לא נחשב למלאכה והיו יכולין הנשים לפרר ולזרור לרוח. עוד נראה לי דהנה צ"ב לפמ"ש המלמ"ל פ"א מנערה בתולה בשם הרשב"א דעשה דקום ועשה חשוב יותר משב וא"ת א"כ קשה למה לא יבא עשה דתשביתו וידחה ל"ת ועשה דיו"ט ואף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה היינו משום דמה אולמא האי עשה מהאי עשה כמ"ש הנוב"י והרי עשה דתשביתו הוא בקום ועשה ועשה דיו"ט הוא בשב וא"ת ועשה דקום ועשה עדיף ועיין פ"י בק"א לכתובות גבי אי בעיא אמרה לא בעינא. והנראה דהנה שאני כל עשה דשוא"ת דאינו מצווה שיעשה כמו לאו הבא מכלל עשה אבל כאן דהרי המ"ע לעונג יו"ט הוא גם כן בקום ועשה דמצווה שינוח ויענג יו"ט והוא בקום ועשה וז"ב. ולפ"ז זהו כשהי' מלאכה כמו שריפה אבל מפרר וזורה לרוח דבאמת אינו מלאכה רק דהתורה אחשבה למלאכה עכ"פ העשה דלמען ינוח אינו דל"ש עונג יו"ט דבאמת אינו מלאכה וכעין שכתב הריטב"א ביבמות ד"ז לענין מחמר ושוב הי' עשה דתשביתו אלים טפי דהוא בקום ועשה ודו"ק