שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ט (ה׳)

ודרך אגב ראיתי לבאר מה שראיתי בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ז שכתב על דברת הר"ן שהביא ראיה דשותפין יוצאין יותר משאול והביא ראי' מטלית של שותפין ועיסת שותפין וכתב הריב"ש דאין ראיה דשם כל שיש לו חלק בו לא פטרה תורה חלקו בשביל שיש להשותף ג"כ חלק משא"כ לענין שיצא ידי חובת סוכה ואתרוג בעינן בדבר שיהי' כלו שלו. והנה אם כי דפח"ח אבל ברשב"ם בב"ב בדף קל"ז ע"ב ד"ה ואם לאו מבואר דלא כדבריו דאל"כ אין מקום לקושייתו מבגדיכם עריסותיכם תרומתכם דחייבין בשותפות ע"ש וע"כ דברי הריב"ש צע"ג. והנה בגוף הדין אם יוצא כשלקח בהקפה נראה לפענ"ד ראיה מהא דאמרו בשבת ריש פרק שואל דאם הי' ע"פ בשבת מניח טליתו ועושה עמו חשבון אחר שבת ויו"ט והרי גם הפסח היה צריך להיות לכם דהרי לא גרע ממצה דדעת הרא"ש דמצה גזולה פסולה דכתיב לכם ומכ"ש בפסח דכתיב ויקחו להם גם משכו וקחו לכם ואפ"ה מותר ליקח בהקפה ובש"ס פלפלו אי הלואת יו"ט ניתנה לתבע ע"ש וגם משם ראיה דשותפין כשרים אף דכתיב לכם מיהו אין ראיה דשם א"צ לכל הפסח רק לכזית ולכך התיר הכתוב בשותפות אבל עכ"פ גוף הדין של המח"א לפענ"ד ראיה ברורה משם ודוק היטב. אחר זמן רב מצאתי בריטב"א בסוכה ר"פ לולב הגזול שכתב גבי גזול דאם הפסול בשביל שבעי' לכם כל שקנאו ביאוש ושינוי רשות אף שחייב בדמים שפיר מקרי לכם וכמו מי שלקח ולא פרע הדמים דהוה שלו לגמרי דאף שחייב דמים הדבר הוא שלו ע"ש לכאורה מבואר דלא כהמח"א אמנם יש לדחות דהריטב"א לא אמר רק מטעם דנשאר חוב דמים מקרי שלו אבל לעולם דמ"מ לא מקרי שלו באם אין הקנין רק דרבנן אמנם גוף דברי המח"א לא נהירין דכל דרבנן עשאו קנין מקרי שלו דהא חבירו הקנהו לו תיכף וזה חייב לו מעות ולא שייר בקנינו עוד. והנה במ"ש למעלה ראיה מהמשנה דמניח טליתו ולוקח את פסחו דמשמע דלוקח בהקפה לכאורה רציתי לדחות דהמשכון שנותן הוא בתורת שומא לפרעון אבל זה אינו דבאמת מבואר שעושה עמו חשבון לאחר יו"ט א"כ משמע דלא היה רק למשכון בעלמא וכ"כ הריטב"א בכתובות דף ז' גבי אתפסוה מטלטלין דשם לא הי' רק למשכון בעלמא ואפ"ה אסור אם לא לדבר מצוה וכ"כ המג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו וע"ש שמביא בשם הילקוט בהעלתך דחשיב משכן בהדי אינך דברים דדוחה שבת וצ"ע דבאמת אינו רק מדרבנן דקונה קנין אינו רק דרבנן ועכ"פ אינו רק למשכון בעלמא וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ח' סי' ד' הובא במ"א ס"ק ט"ז שם ודברי המ"א תמוהים קצת במה דאוסר לשום ולמדוד שמאחר שהרא"ש כתב דצריך לשום וכ"כ בשו"ת המיוחסות סי' רמ"ג ובשו"ת רשב"א סי' תשמ"א הובא בד"מ בחו"מ סי' ע"ג נהי דרבינו ירוחם כתב דיוצא במשכון מכל מקום למה דחה דברי הרשב"א והרא"ש ובפרט דמסתבר טעמייהו דמ"ש המ"א דיתן מה ששוה בודאי יותר ולא יצטרך שומא לפענ"ד כ"ז דלא נתן לו דבר מיוחד ומסוים לא מקרי פרעון רק משכון ובקידושין צריך לתת לה דבר מסוים בבירור וה"ה בפרעון וצ"ע גם צ"ע כיון דלא ידע שיארע ז' ניסן בשבת נימא דשבועה הי' בטעות דאדעתא דהכי לא נשבע אמנם נראה דכיון דלא היה ההקפדה רק שיפרע לו בזמנו אבל יכול להקדים א"כ לא שייך טעות בשבועה וכמ"ש הרא"ש שם בתשובה בהדיא ועכ"פ מהמשנה מבואר דלוקח בהקפה ודרך אגב אזכור מה דק"ל על המשנה הלז דבעירובין דף ק"ג רצה ר"פ לומר דשבות דמקדש גם במדינה התירו ואף דבר שהוא קדש כמו ספר מקרי שבות במקדש ע"ש ולפ"ז תקשה למה לא יתן מעות דמו"מ בשבת אינו רק דרבנן ואולי כיון דהיה אפשר מבע"ש לא התירו ועיין כ"מ פ"ח מבית הבחירה וצ"ע. והנה במ"ש למעלה לחדש דלכך מתנה ע"מ להחזיר מהני משום דיכול להחזיר דמים ואתרוג אחר שיצא בו ועל המותר מאחר שפיר מועיל חזרת דמים ולפ"ז צריך ביאור בהך מעשה דר"ג שהי' בא בספינה ולא היה לו לולב רק לר"ג א"כ שם בודאי ל"מ חזרת דמים שהרי לא הי' שום לולב בספינה רק לר"ג וא"כ בכה"ג שוב מהראוי שיהיה כמו שאול אבל באמת שם דכבר יצא ר"ג ואח"כ נתן לו לר"י א"כ ביום השני דשאול כשר שוב לא אכפת לן במתנה עמ"ל אף דהוה כמו שאול