שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (ה׳)

ומעתה זה שאמרו דאי אתרמי ליה סעודתא והיינו דאם אתרמי ליה סעודתא היה צריך להניח הסכך על הסוכה הלז ולאכול בגווה ונעשה מוקצה ושוב שייך משום סתירת אהל דהוה כסותר ע"מ לבנות במקומו ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה בהא דנחלקו הפוסקים אי מועיל תנאי בעצי סוכה דנחלקו בו גדולי הפוסקים לפענ"ד היה נראה לחלק בע"א דע"כ לא מועיל תנאי בנוי סוכה רק בדבר דהוא עשהו למצוה וקדשו כמו נוי סוכה אף מה דצריך להכשר הסוכה שייך תנאי שלא יתקדש בעת שירצה או שאינו בודל כל בה"ש אבל במה דחל שם שמים על הסוכה מיד כשנכנס יו"ט התורה קדשתו ומה מועיל מה שהוא מתנה ואין בידו להפקיע קדושת התורה דבשלמא הנוי אין בו צורך להסוכה ורק הוא רצה לעשות לנוי שפיר אמרינן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ע"י תנאו אבל לא במה שקידשו התורה. ובזה אני אומר לפרש הסוגיא דביצה דף למ"ד שיש בזה מחלוקת הקדמונים ותלוי בגרסאות דשפיר פריך הש"ס ומי מהני בה תנאי והאר"ש משום ר"ע מנין לעצי סוכה וכו' והדבר יפלא דאכתי מהיכן מוכח דל"מ תנאי ולפמ"ש אתי שפיר דכאן דחל קדושת ש"ש על זה לא שייך לומר דע"י תנאי יפקע הקדושה ואין בידו להפקיע קדושת התורה וז"ב וע"ז משני דסיפא אתאן לסוכה דעלמא וע"ז פריך מנוי סוכה דמהני בה תנאי וע"ז משני דשאני נוי סוכה דכיון דאמר איני בודל מהם כל בה"ש לא חל קדושה והיינו משום דהוא אסרן להנוי ולכך בידו להפקיע הקדושה אבל עצי סוכה דחל הקדושה עלי' אתקצי לשבעה והיינו דמיד בהתקדש ליל החג נתקדש תיכף לשבעה א"כ אין כח בידו להפקיע קדושה ורש"י נדחק דההבדל הוא שבעצי סוכה אתקצי משום סתירת אהל ולפמ"ש א"צ לזה ועיין מהרש"א ופ"י שהאריכו בזה וע"ז פריך דמ"ש מאתרוג דלא אמרינן דאתקצי לשבעה והיינו אף דשם לא שייך שחל שם שמים דלא יליף מקרא עכ"פ שייך אתקצי לשבעה וע"ז משני כיון דמפסקי לילות מימים לא שייך אתקצי משא"כ בסוכה תיכף אתקצי לשבעה וחל הקדושה ואין בידו להפקיע. ובזה מיושב מה דלא מקשה בל"ז מעצי סוכה על נוי סוכה ועיין בפ"י וצל"ח שהאריכו בזה.