שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (י״ג)

ובזה אמרתי דבר חדש בהא דאמרו בסוכה דף מ"ו ר' יהודא אמר שמואל סוכה יום אחד לולב שבעה משום דסוכה לא מפסקי לילות מימים הו"ל כיומא אריכתא ובמסקנא מוקי לה כתנאי דתפילין כ"ז שמניחן מברך עליהם ורבנן ס"ל דשחרית מברך עליהם ונשאלתי בחג הסוכות שנת תרי"ג דר' יהודה סותר עצמו למה דאמרו במנחות דף מ"ג דר' יהודה רמי תכלתא לפרזומי דאנשי ביתי' ואמרו שם מדרמי תכלתא לפרזומי דאנשי ביתי' ע"כ ס"ל דמ"ע שלא הזמן גרמא ומ"ט מברך כל יומא ומשני דס"ל כרבי דכל זמן שמניחן מברך א"ה כל שעתא נמי ומשני ר"י אינש צנוע הוה ולא שדי כולי יומא רק מצפרא לצפרא דמשנה מכסות לילה ליום והקשה אחד ממעזריטש במדינת פולין דכיון דס"ל לר"י דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא א"כ לא מפסקי לילות מימים ולמה מברך הא הוה כמו סוכה ולפמ"ש אתי שפיר דלפמ"ש חלוק סוכה מתפילין דסוכה עיקר הקדושה מחמת מצות סוכה ואל"ה מה קדושה על עצים ואבנים ובמה נתקדשו ולכך כיון דעיקר הקדושה בשביל המצוה א"כ כל משך ימי המצוה דלא נפסק לילות מיום הו"ל קדושה אחת ולכך א"צ לברך על הסוכה דזמן המצוה הוא יומא אריכתא אבל תפילין הקדושה הוא מחמת שנכתב עליו ארבע פרשיות של תפילין ואף אם לא הניחם כלל ולא יניח לעולם התפילין על גופו מכל מקום הקדושה בעצמותה וכמו כן טלית של מצוה קדושתו בעצמותו בשעה שטוה הציצית לשמן וא"כ הברכה לא קאי על קדושתו רק על המצוה וא"כ כל שנתערטל מן המצוה צריך לברך שנית. ובכ"ז האמת אגיד שבש"ס וחידושי ריטב"א בסוכה לא מורה כן. מיהו בפשיטות יש לחלק דניהו דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא מכל מקום מאותו כסות יום נתערטל בלילה שלבש כסות לילה וא"כ נתערטל ממצותו ושפיר צריך לברך שנית וגם הא דפריך א"ה כל שעתא נמי היינו אם פשט בגד זה ולבש בגד אחר דאז נתערטל מהבגד הלז ולבש בגד חדש ושפיר ס"ד דלתחייב בברכה אחרת וגם לפי מה דאמרו בנדרים דף מ"ט ע"ב דביתהו דר' יהודה נפקת נקטת עמרא עבדא גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מכסי בה וכדנפיק ר"י לצלויי הוה נפיק ומכסה בה וכדמכסי בי' הוה מברך שעטני מעיל א"כ נראה דר"י ואשתו הי' להם בגד אחד וא"כ עכ"פ נתערטל מן המצוה בעת שצריכה אשתו לצאת לשוק וע"כ מה דאמר דר"י אינש צנוע הוה ולא שדי לגולימא כל יומא היינו כשלא היתה צריכה אשתו לצאת לשוק וא"כ עכ"פ בעת שנפקא לשוקא נתערטל מן המצוה לכך בירך כל צפרא ואולי הו"ל כסות לילה ויום וכשהיתה צריכה אשתו לצאת לשוק הוה נפקת ביום בכסות לילה ובלילה היתה נפקת בכסות יום ועכ"פ שייך הפסק משא"כ בסוכה דהארץ לעולם עומדת וכל משך ימי הסוכה הסוכה בקדושתה והו"ל כיומא אריכתא ודוק. והנה בגוף הענין דנחלקו הקדמונים אי מועיל תנאי לנר לכשיכבה יהי' מותר שנחלקו הרמב"ן ומחלוקתו כמבואר בטוש"ע או"ח סי' רע"ט לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הב"י בסי' ש"ח מביא בשם בנו של התשב"ץ בבני אדם שנוהגין שכשמכניסים בניהם לבה"כ מביאים נר שעוה בידם אפילו בשבת אין בו איסור טלטול כיון דמע"ש מחשב להביאו מחשבתו מתרת לטלטל כמבואר בחריות של דקל דאם חשב עליהם לישב עליהם מחשבתו מתרת לטלטל והב"י השיג עליו דש"ה דבשבת מותר להשתמש בו אבל מה יועיל מחשבתו לדבר שאסור בשבת עצמו ולפ"ז נראה לי ברור דעכ"פ בנר דבאמת אם אינו דולק מותר להשתמש בו בשבת דמוקצה מחמת מיאוס לא קי"ל כר"י כמבואר שם ואם כן עיקר האיסור רק מחמת השלהבת שדולק בו וא"כ כל שהדבר ברור שתכבה בשבת ויהיה מותר להשתמש בו שוב מחשבתו מתרת לטלטל ועיין בב"י סי' רע"ט שהביא כן בשם התשב"ץ שלא אמרו אתקצאי אלא בדבר שהוא מוקצה כגון נוי סוכה אבל בנר שאינו מוקצה רק מחמת השלהבת ואינו מוקצה מחמת עצמו לא ע"ש ואינו מובן ועיין מג"א שם ס"ק וא"ו שמחלק בשם הה"מ בחילוק אחר כיון שעשוי לכבות מהני בו תנאי ודלא כב"י בשם התשב"ץ ע"ש. ולפענ"ד דא ודא אחת היא דבאמת ניהו דעשוי לכבות מ"מ מהראוי שלא תועיל בו תנאי כיון דדחי' בידים וכמ"ש תוס' בדף מ"ד בשבת ועיין מ"א ס"ק ז' שם רק כיון דבשבת יהיה מותר והיינו כיון דהאיסור מצד שדולק וכשיכבה יהי' מותר וא"כ שוב מחשבתו מתרת ובודאי עשוי לכבות ויהיה מותר וז"ב. ומן האמור נדע טעם האומרים דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן והר"ן כתב דמוקצה מחמת מצותו אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ מוקצה ולא נודע טעמם של שניהם ולפמ"ש י"ל דתלוי בזה דבאמת כל שאינו רק מוקצה מחמת יום שעבר א"כ יודע שלעתיד בודאי יהיה מותר ושוב לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר דמחשבתו מתרת כיון דביום הבא בודאי יהיה מותר והר"ן ס"ל כיון דמוקצה מחמת מצותו והרי דחיה בידים שוב ל"מ גם במוקצה מחמת יום שעבר וז"ב מאד בטעם הפלוגתא ובזה יש ליישב קושית השעה"מ על דברת התוס' בביצה דף וא"ו גבי עגל שנולד ביו"ט ובדברי המהרש"א התמוהים ואכ"מ להאריך ודוק היטב כי קצרתי ולפ"ז בעצי סוכה כל דשייך סתירת אהל אסור אפילו משום מוקצה מחמת יום שעבר דמחשבתו ל"מ דהא יש ספק שמא יהי' אסור גם ביום הבא ועיין שעה"מ הלכות סוכה שכתב ג"כ כך לדינא והשיג על המהרש"א יעו"ש ודוק.