שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ג (ה׳)

והנה הרמב"ם פ"ז מעבדים הלכה ה' וכן הוא בטוש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"א הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין את שפחה וולדך בן חורין לא אמר כלום וברמב"ם וטור הוסיפו שזה כמו שמשתחרר חציו והראב"ד כתב ע"ז דקשיא רישא לסיפא דבסיפא משמע דעובר ירך אמו וא"כ אמאי ברישא דבריו קיימין ועיין לח"מ שם ובפרישה שכוונו לזה ועש"ך וט"ז שם ולפמ"ש יש לומר דברישא ששחרר השפחה אם כן ידה שלה לגמרי ואף שעובר ירך אמו אבל על כל פנים פשיטא דיש לה יד לקבל הגט דבין לשיטת הש"ס דילן ובין לשיטת הירושלמי פשיטא דכה"ג שהיא באמת כלה משוחררת והרב יש לו חלק בוולדה שלא נודע עדיין כעצמים בבטן המלאה ופשיטא דעכ"פ הוא כחצר שאין בו דין חלוקה דעכ"פ בעת שמקבלת הגט גם החלק של רב משועבד לה והוה כלה שלה ושייך לומר גיטה וידה באין כאחד דאף לשיטת הירושלמי דביום של רבו כלו לרב כאן אין כאן יום של רבו דהיא כלה משוחררת והולד אף שהוא משועבד לרב אבל אין כאן ענין של רב שיהי' מבורר יום של רבו דהחלק של רב אין כאן עוד בעולם ואם כן פשיטא דשייך גיטה וידה באין כאחת אבל במשחרר הולד שפיר שייך לומר דהוה כמשחרר חציו דלא הוה ידה שלה דהא היא כלה משועבדת לרב וידה כיד רבה דמי ובמה תקבל הגט וכמו שהקשו התוס' באמת דהא לא שייך גיטה וידה באין כאחד בכה"ג וז"ב. ומן האמור יש ליישב דברי המהרי"ק סי' צ"ד דלשון מחילה לא שייך בדבר שהיא בעין והביא ראי' מהא דאמרו בקדושין גבי עבד עברי דפריך הש"ס למה לי שטרא לימא לי' באפי בי תרי זיל וע"כ דגופו קני וקשה אכתי למה לא יועיל לשון מחילה וע"כ דבדבר שהוא בעין לא שייך לשון מחילה ע"ש ודבריו תמוהין דאכתי אמאי לא מועיל לשון מתנה הרי את לעצמך ומתנה בודאי מועיל וע"כ דכל שגופו קנוי אינו יוצא מרשותו אלא בשטר ומטעם דגיטו וידו באין כאחת וכבר התפלא בזה הקצה"ח סי' רמ"א ובחידושי הארכתי ליישב דברי המהרי"ק ולפמ"ש אתי שפיר דזה ודאי דלשון מתנה ל"מ בעבד עברי דבמה יזכה הא אין לו יד לקבל המתנה והיאך יזכה בעצמו כל שאין לו יד לקבל ואף על ידי אחר לא מועיל דזכייה מטעם שליחות וכל שאין לו יד לעשות בעצמו גם שליחו ל"מ ועיין קדושין דף כ"ג ורק לשון מחילה שפיר יקשה דעכ"פ הוא יכול למחול ולסלק נפשו ומה בכך שאין לו יד לקבל הא אף בדבר שלהוצאה נתנה מועיל מחילה שזה מסלק נפשו ונפקע שעבודו וע"ז הביא המהרי"ק ראי' דכיון שהוא בעין לא שייך לשון מחילה והרי גופו קנוי לו וזהו בעיין וא"כ שוב לא שייך לשון מחילה ולשון מתנה לא מועיל בעבד וכמ"ש ודוק. ומיהו בלא"ה לא דק הקצה"ח דדוקא בעבד כנעני שייך לומר דהוה כגופו של רבו ובזה הצריכו לומר דגיטו וידו באין כאחת אבל בעבד עברי דמציאתו שלו ומעשה ידיו שלו ומה שאמרו דגופו קנוי היינו משום קנין איסור שבו דהיינו לאסרו בשפחה אבל מעשה ידיו נפקע בדבריו וכמ"ש הריטב"א בקדושין שם באורך א"כ פשיטא דמועיל לשון מתנה ולא שייך לומר דנקנה לרבו ואין לו יד כלל אך לפמ"ש יש לומר דעכ"פ להפקיע קנין איסור שבו אין לו יד לקבל הגט ולכך לא שייך לשון מתנה רק לשון מחילה שזה מגרע השעבוד וקנין איסור שבו וכמ"ש ודוק. והנה לכאורה קשה על הראב"ד דכתב דל"מ לפי שהעובר לא בא לעולם והיא לכאורה תמוה דהא סילוק מועיל אף בדבר שלא בא לעולם ועיין סמ"ע סי' ר"ט דלא כט"ז שם וכאן מה שמשחרר העובר לא גרע מסילוק מיהו יש לומר דבדבר דלא זכה בו כלל דהעובר לא בא לעולם הו"ל כמסלק קודם אירוסין דל"מ דלא הי' בו זכייה עדן ואנן קיימינן שם אם נימא דעובר לאו ירך אמו ובלא"ה א"ש בפשיטות דניהו דהוה כסילק אבל מי יקבל הגט שחרור דהוא כתב גט שחרור ונותן ביד שפחתו וכיון דהשפחה לא נשתחררה א"כ ידה כיד בעה"ב ולא נתן גט שחרור והוא לא סילק עצמו רק ע"י גט זה