שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ג (י״ג)

והנה הרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' אמר שיש לפקפק ע"ז דאכתי כיון דהשחרור של רבו השני לא הועיל אז כיון דרבו הראשון הי' יכול לסלקו במעות ובע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ לאח"כ כשרבו הראשון רוצה להפקיע חובו נעשה עבדו של השני והיותר מהחוב הוא של רבו הראשון והוה עבד של שני שותפין ולא חציו ב"ח ובכה"ג שייך העשה דלעולם בהם תעבודו. והשבתי כיון שזה שחררו אף שאז לא הי' מועיל מ"מ אח"כ כשזה נותן לו העבד בשביל מעותיו מועיל וכעין מ"ש בתוס' הרא"ש והובא בשיטה מקובצת ב"ק דף ל"ג לענין הקדש דבר שלבל"ע דאם בא אח"כ לרשותו מועיל וה"ה כאן ולדבר הזה עוררני הרב הנ"ל וצ"ע בזה. והנה בשנת תרי"ב בהגיע ספרי יד שאול לק' נייטרא הגיעני מכתב מהרב המופלג מוה' עקיבא קליין ני' ביום ב' ויקהל פקודי כ"ד אדר שחידש עפ"י ספרי יד שאול ושאל חוות דעתי והנה השבתי מאד שמחתי לראות אשר מצא בספרי י"ש עניינים לחדש אם כי יש לבנות ולסתור כך דרכה של תורה והנה במ"ש בספרי סי' רס"ז סקל"ט ליישב קושית התוס' דלכך יכול לשחרר משום דכיון דהב"ד אינם מכוונים לחובת העבד רק בשביל המצוה דפ"ו וא"כ אף הרב אינו עובר ועוד כתבתי דהא הפקר ב"ד הפקר וכל שיש להם טעם להפקיר שוב הוה הפקר ב"ד וע"ז כתב מעלתו דלדידן דקי"ל המפקיר עבדו צריך גט שחרור א"כ עוד לא יצא מרשותו לגמרי ושוב לא שייך הפקר ב"ד כעין מ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט דכל שעדין ברשותו לשום דבר לא הוה הפקר ב"ד וכמ"ש בספר א"מ לענין מכירת שטרות והאריך בזה הנה באמת לא דמי לשם דשם נשאר לו כח באותו דבר עצמו אף לאחר ההפקר אבל כאן כבר נודע מ"ש הריטב"א בקדושין דף ט"ז גבי ע"ע גופו קנוי דלכך המפקיר עבדו יוצא לחירות וצריך גט שחרור משום ששתי קנינים יש בעבד קנין ממון וקנין איסור הקנין ממון של מעשה ידיו נפקע אף בדברים רק הקנין איסור שאסור בבת ישראל וכן בע"ע מה שבעודו עבד מותר בשפחה כנענית מפני קנין איסור צריך גט שחרור דחשיב קנין הגוף ולפי זה כאן אנו דנין על קנין ממון וכל שהפקר ב"ד הפקר הרי אין לו בו קנין ממון וא"י לשעבד בו וכל שא"י להשתעבד בו ל"ש העשה דלעולם בהם תעבודו כמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ח וא"כ דברי ביד שאול נכונים וברורים מאד.