שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ב (ה׳)

נחזור לדברי הר"ן גבי בקרא במ"ש דמיירי דליכא עידי ראיה ולכך נאמן לומר לקוח במגו דהחזרתי ותמהתי לכאורה דהא כל שחטפה הוה כגזלן ול"ש לומר לקוח היא בידי וכמ"ש הרשב"ם בב"ב דף ל"ד גבי נסכא דר"א וצריך לומר דבשלמא שם אין לו שום טענה ומענה א"כ בחטפה נעשה גזלן אבל כאן דחוב מגיע לו עכ"פ מאביהם לא מקרי גזלן כ"כ בחטיפתו ונאמן לומר לקוח במיגו דהחזרתי ואף למ"ד הגוזל חבירו בעדים אינו נאמן לומר החזרתי כאן לא הוה גזלן גמור. אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בקונטרס הגאון מוהרח"י ז"ל על שיקול הדעת בסופו בחידושיו על עדות פח"י מעדות הקשה על הך דעדים זוממין דחידוש הוא וכתב הטור בסי' ל"ח שכל שמעידין על גופה של עדות אין נאמנים הראשונים על עצמן לומר לאחרונים שקר העדתם דהוה כמעידין עליהם שהרג את הנפש וכתב מוהרח"י דזה אינו רק סניף אבל בשביל זה לא שייך להאמינם לאחרונים דא"ל דהראשונים הוו נוגעין בעדותן שמוכרחין להעיד כן דאטו אם העידו על דבר מן הדברים ואחר שהעידו נעשו נוגעים בעדות עצמם אטו יפסל העדות למפרע והביא ראיה מהא דאמרינן בכתובות דף כ"ב הבא עליה באשם תלוי קאי ומשני בשניסת לאחד מעידיה הרי כעת הוא נוגע ואפ"ה לא מפסל העדות למפרע ע"ש והנה מדברי רש"י דמחזי כנוגע בעדותו ומדברי הר"ן בשם הרמב"ן אין ראיה דשם לא למפסל העדות למפרע באנו רק דאמרינן דכעת הם נוגעים ע"י שהעידו הם רוצים לזכות או לחייב שיוכל להיות שיגיע להם טובה עי"ז. אמנם אחר העיון עדיין קשה דהרי רש"י כתב בהא דמחזי כנוגע בעדותו שמתחרט בו ודואג שמא יבואו עדים להזימן ולכך רוצה להפך בזכותו שלא יגמר הדין לחובה ואם איתא הא בתחלה כשבאו להעיד לא הי' נוגעים וא"כ חזקה על שני עדים שלא יגידו שקר ומסתמא אמת כדבריהם ולמה יפסלו אח"כ להעיד דמה"ת לחוש לנגיעה וע"כ דכל דהוא כעת נוגע נפסל עדותו וחיישינן שמא שקרו מקודם וא"כ מבואר דלא כמהרח"י והנה מדברי הש"ס והר"ן והרמב"ן יש לדון על דברת הע"ש והסמ"ע ריש סי' ל"ז אי נוגע פסול מטעם קרוב או מטעם דמשקר ודו"ק וגם מדברי הריטב"א הנ"ל יש לדון על דבריו וראייתו מהא דניסת לאחד מעדיה אף דעכשיו הוא נוגע לא זכיתי להבין דבאמת מלבד דלגבי עצמו א"י אדם לטעון ברי אף נגד חזקה ורוב כמ"ש הרשב"א בחידושיו ועפ"י בכתובות שם שהאריך בזה אף גם דלפמ"ש התוס' אינו רק חשדא דרבנן בהרגתיו והרגנוהו דלא ישא את אשתו וגם איך שייך אשם תלוי והוא אומר דאין לבו נוקפו וטוען ברי והתורה לא חייבה אשם תלוי רק בלבו נוקפו וא"ל דיתחייב חטאת דזה אינו דכיון דשנים לא חשידי א"כ עכ"פ יצאתה מחזקת אשת איש ולא שייך חיוב חטאת דאתרע חזקתה וז"ב לפענ"ד ועיין בחידושי הרשב"א בקידושין דף מ"ג בסוגיא דשליח נעשה עד במה שמפלפל בהך דאבימי ולא נפניתי כעת. והנה ארשום בקצרה מה שנשאלתי ערב חג הסוכות שנת תרי"ד בהא דהקשו בתוס' בקידושין דף מ"ג דמה שייך נוגעין כיון דב"כ וב"כ משתבעי וכתבו דהעד הצריך שבועה אינו עד וע"ז הקשה הרבני המופלג מוה' ישראל מגריידינג לשיטת הרשב"א דעדים הפסולים מדרבנן מועיל תפיסה וא"כ עד הצריך שבועה דפסול אינו רק מדרבנן וא"כ למה לא יפטור הלוה דהא באמת יש להם מיגו להעדים.