ובגוף הדין נראה לפענ"ד מה שרצה הגאון להתיר הבערה וכן מחמר משום דאינו רק בלאו בשבת ויוה"כ קיל משבת לענין קניבת ירק לפענ"ד נראה דבאמת זה אין סברא לחלק בין שבת ליוה"כ דכל מה דחשיב מלאכה בשבת הוה גם ביוה"כ ואין נ"מ במה שהקיל באיסור דמה לי כרת ומה לי מיתת ב"ד. אך לפענ"ד ההבדל שביניהם דשבת מה שנצטוינו לשבות הוא בשביל שהוא יום מנוח' ושביתה א"כ כל דבר ששייך בו שביתה ומנוח לגוף אסור אף שאינו מלאכה כ"כ דעיקר הטעם של הל"ת הוא בשביל העשה דשביתה כדכתיב למען ינוח אבל ביוה"כ שאינו יום מנוח ואדרבא נצטוינו לענות נפש ואדרבא עיקר השביתה בשביל שאסר הכתוב לעשות בו כל מלאכה אם כן דוקא מה שהוא משום מלאכה הוא דאסור ולא מה שהוא משום שבות ולכך מותר לקנב ירק מן המנחה ולמעלה משום עינוי נפש דלא נצטוינו שם בשביל המנוחה רק משום איסור מלאכה וזה ברור מאוד לדעתי.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״א (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.