שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ׳ (ה׳)

ובגוף הענין שהאריך הש"ך להוכיח דבית הו"ל דין קרקע לענין שבועה ושומרים ואונאה אף דהוה תלוש ולבסוף חברו ובאמת שאין לו ראיות ועמ"א סי' תרל"ז ובקצה"ח סי' צ"ה שם אבל תמהני דאמאי לא הביא ראיה מב"ב דף ס"א בהא דאמר המוכר בית לחבירו בבירה גדולה דצריך לכתוב לו ולא שיירית קמאי כלום דאל"כ אמרינן שיורי שיירי והקשו הרשב"ם והתוספות שם דנימא דהדמים מודיעים וכתבו דאין אונאה לקרקעות או דדרך לקנות קרקע ביותר מכדי שויו ע"ש בשם ר"י והרי מבואר דלענין הדמים מודיעים דהיינו לענין אונאה יש לב"ד קרקע וה"ה לענין שומרים ושבועה וא"ל דבעה"ע יסבור כתירוץ הראשון של התוס' דאתיא כרכנן דר"י דאין הדמים ראיה אכתי קשה בהא דאמרו ואי אשמעינן בקעה וכו' ואמאי לא נימא דה"א בבקעה משום דאין אונאה לקרקעות משא"כ בבית וקמ"ל דאין הדמים ראיה וע"כ דבית ג"כ דינו כקרקע ודו"ק. ובלא"ה קשה דא"כ מה דקונה בית בחזקה ע"כ מתורת אגב דקונה הקרקע קונה הבית הנבנה עליה וכמ"ש המ"א וקשה טובא דא"כ הא דאמרו בגיטין דף ע"ז זילו אמרו לי' לקני' ניהלה להאי דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזול ותיחוד ותפתח והא הקנין ע"י נעילה והיינו חזקה כדאמר ותחזיק בי' והרי חזקה לא מהני רק בקרקע וצריך לומר דמכח אגב קאתי עלה והרי רש"י פירש דהגט שבתוכו קנה ע"י אגב והרשב"א השיג עליו דל"ק הגט ע"י אגב עי' ח"ר וריטב"א וא"כ היאך מועיל קנין אגב לגוף הבית וגם אם נימא כפירש"י ומועיל אגב קשה דהא באמת המרדכי הקשה שם דאמאי לא קניא במתנת שכ"מ דאמירתו לבד הוא הקנין וכתב דרצה לקנות בקנין תורה ולא במתנת שכ"מ דעשו חז"ל אמירתו כקנין ע"ש וא"כ לשיטת הפוסקים דקנין אגב אינו רק מדרבנן א"כ גם הקנאה דהבית ל"מ ומיהו יש לדחות דבאמת לא הי' שייך כאן דלקני באמירה משום דברי שכ"מ ומצוה מחמת מיתה משום דמתנת שכ"מ אינו קונה עד לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה וכן אמרתי ת"ל בראשית ההשקפה ומצאתי בח"ר שכתב כן אבל תמוה לפענ"ד דהיה יכול להקנות במהיום אם מתי ואף אם נימא דיש להחמיר במהיום אם מתי במת באותו יום כמ"ש התוס' בגיטין ע"ב ד"ה מהיום אבל אכתי היה יכול לומר מעכשיו אם מתי דודאי מועיל אף שמת באותו יום וע"כ דרצו שיקנה בקנין תורה כמ"ש המרדכי וא"כ מה מועיל אגב ואף די"ל דבה"ע ס"ל דאגב קונה מה"ת כמו שנסתפק הנמוק"י בב"ק פרק הגוזל קמא דאגב אולי הוה מה"ת מכל מקום פשטת הענין מבואר דבית הוה דינו כמחובר לענין קנין ודו"ק ועיין קצה"ח סי' ער"ה ס"ק א' ועיין בסי' רי"ח סכ"ד דאם אמר קרקעות הכל בכלל אפילו בתים אבל אין ראיה משם דזה בלשון בני אדם ובתים בכלל בלשון ב"א אבל מה שאני תמה בזה הוא דהרי אמרו בב"ב דף ס"ז דאגבה עישור נכסי אפילו מאצטרובלא דרחיא ומזה דייק הרשב"ם שם בשם ר"ח דקי"ל כר"א דהו"ל קרקע ולפ"ז הרי אמרו שם דמגבינן אפילו מעמלא דבתי ואם איתא דבית כ"ע מודו דהו"ל כקרקע א"כ מאי אפילו מעמלא דבתי הא בבית ודאי הוה כקרקע אפילו לרבנן וא"כ למה נקט אפילו ונקטה אחר האצטרובל והרי בית כ"ע מודו דהו"ל כקרקע ומזה ראיה דגם בבית נחלק הב"ע והנה בב"ב שם דף ק"ו אמרו דה"ט דר"א דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב וקשה לי טובא דמה ראיה מייתי ר"א מיערת הדבש לכוורת דבורים והיינו דהדבש במקום גידולו הוה כיער והרי רש"י פירש בשמואל י"ד שם דיער הדבש היינו סיקרא הגדל בקנים והרי הוה כמו פירי הגדל באילן דהקנים נטועים בארץ ועיין בטור או"ח סי' ר"ב דהי' דעת הפוסקים דמברכין בפה"א או העץ ואף למה דקיי"ל דאינו מברך רק שהכל היינו משום שמתחלה עומד למשקה למצוץ אותו אבל הקנים הם מושרשים בארץ וכבר כתבו התוס' בחולין דף ט"ז ד"ה לענין דאילן שנשרש בקרקע ויוצא מן הקרקע חשוב כמחובר מעיקרו והו"ל קרקע יותר מבית ע"ש. וא"כ מה ראיה לכוורת דבורים דחשוב כקרקע דלמא כוורת דבורים אף דהוה מחובר לקרקע הא לא עדיף מבית דהו"ל תלוש ולבסוף חברו משא"כ אילן דנשרש בקרקע חשוב כמחובר מעיקרו והיא קושיא נפלאה.