שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ח (י״ג)

והנה בספרי פרשת נשא אמר על פסוק ואשמה הנפש ההיא למה מנין אתה אומר המדליק גדישו של חבירו ביוה"כ שאע"פ שאין ב"ד נפרעין ממנו שיהא נדון בנפשו ת"ל ואשמה הנפש ההיא ואין לו ביאור וראיתי בילקוט מביא ג"כ המאמר הלז ובספר זית רענן כתב דט"ס הוא וגרסינן איפכא אע"פ שנדון בנפשו ב"ד נפרעין ממנו ת"ל ואשמה הנפש ההיא והיינו כרבנן דרנבה"ק וכתב עוד דיש לקיים הגרסא כאשר היא לפנינו שאע"פ שאין ב"ד נפרעין ממנו שהוא נדון בנפשו דהיינו שהוא חייב כרת מכל מקום חייב לשלם כשמתודה קרן וחומש לצאת ידי שמים ודבריו תמוהין דכפי שנראה היינו כרנבה"ק ולא גרס כמ"ש לפנינו רק שאין ב"ד נפרעין שהוא נדון בנפשו והיינו שזה נתינת טעם שלכך אין נפרעין לפי שהוא נדון בנפשו וא"כ חסר הגזירה שיהי' חייב לצאת ידי שמים וגם לפמ"ש הצל"ח לרנבה"ק לא שייך חיוב לצאת ידי שמים וכמ"ש למעלה בשמו אך לפענ"ד נראה דהך שאע"פ הוא ט"ס והכל נכון דהנה בירושלמי פא"נ אמרו המצית גדישו של חבירו בשבת נימא על שבולת הראשון חייב מיתה מכאן ואילך חייב בתשלומין ומשני על כל שבולת ושבולת יש התריית מיתה ולפ"ז גם לרנבה"ק דח"כ פטורין מתשלומין א"כ ממילא ג"כ ע"כ מוכרח לומר דחייב על כל שבולת ושבולת ומעתה הדבר נכון דזה שאמר מנין שב"ד אין נפרעין ממנו שהוא נדון בנפשו והיינו שלכך אין ב"ד נפרעין לפי שהוא נדון בנפשו ויש כרת על כל שבולת ת"ל ואשמה הנפש ההיא והיינו שאע"פ שאין במציאות שתי כריתות מכל מקום חייב כרת ולכך הנפש נאשם שתי פעמים ולכך אין ב"ד נפרעין ממנו תשלומין כנלפע"ד ודברי הצל"ח הנ"ל דחידש דכל דשייך לשמים לא שייך קלב"מ ובזה מיישב בטעם המלך הלכות גניבה דלכך המועל לוקה ומשלם משום דהמעילה משלם לשמים ולפע"ד הדבר מפורש בירושלמי ר"פ אלו נערות וז"ל לא כן אמר ר"א בשם ר' יוחנן הזיד בחלב שוגג בקרבן מתרין בו לוקה ומביא קרבן וכא לוקה ומשלם ומשני כדי רשעתו שני דברים מסורים לב"ד את תופס אחד מכן יצא דבר שמסור לשמים ופירש הפני משה דוקא בשני דברים המסורים לב"ד הוא דשייך כדי רשעתו דלא נוכל לחייבו בשני דברים אבל בקרבן המסור לשמים חייב אף דלוקה והנה זה מבואר כדברי הצל"ח הנ"ל בסברתו וכ"כ במק"א שזה דברי הריטב"א ר"פ שבועת הפקדון ג"כ דכל שהוא לשמים לא שייך קלב"מ וזכה לכוין לדברי הריטב"א והירושלמי. והנה בדברי הירושלמי דמדליק גדיש בשבת דפטור דיש בו התריית מיתה והרג דעכ"פ יש חיוב מיתה אף שאי אפשר לחייבו שתי מיתות מכל מקום חייב מיתה והוה כח"מ שוגגין וקשה לי טובא דא"כ לרנבה"ק דאמר דיוה"כ כשבת ופירש"י במדליק גדישו וקשה הא על כל שבולת חייב וא"ל דהוה חייבי מיתות שוגגין דהא לשיטת רש"י ח"כ שוגגין פטור לרנבה"ק ואמאי לא יפטור כאן וצ"ל דח"כ כיון שלקו נפטרו מידי כריתתן ומשכחת לה שני מלקיות אינו לוקה ומשלם מיהו חייבי מלקות שוגגין ודאי פטורין וצ"ל דלפמ"ש לעיל באמת למ"ד אשו משום חציו באמת כל הדלקה חשוב אחת ולא משכחת לה רק כשמכבה וכמ"ש למעלה ולפ"ז בלא מכבה באמת פטור לרנבה"ק וצ"ע בזה.