שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ט (ה׳)

ומעתה מיושב קושית הגאון מוהרח"י ז"ל דבפלוני רבעני שם באמת גוף הזמה אינו תורת עדות כלל רק שממילא נתכחש גוף העדות ובזה לא אכפת לן ודוק היטב כי לפענ"ד הוא ענין ברור ונחמד. והנה במשאת בנימן סי' ק"ו כתב דלפסול אדם לכ"ע ל"מ שלא בפני בע"ד ואף אם עבר וקבל ל"מ ע"ש שהאריך וכבר הבאתי מחלוקת הפוסקי' בזה ועיין ש"ך סי' ל"ח. אך מ"ש שם לדחות דברי המרדכי שכתב דעדים זוממין חידוש הוא וע"ז כתב המ"ב דאף דחידוש הוא דוקא לענין החומרא דעדים זוממין אבל הקולא ילפינן שאם בעדים זוממין הקילו ק"ו בדבר אחר לא זכיתי להבין דהרי לכך אין מקבלין בעדים זוממין שלא בפניהם הוא משום דחידוש הוא מה דיכולין להזים אף בפניהם דמה חזית דציית להם ולכך שלא בפניהם אין מקבלין אבל לענין שאר דברי' מקבלין אף שלא בפניהם והך חידושא אינו מכח קולא וחומרא רק דהחידוש הוא דמה חזית דסמכת אהני סמוך אהני וא"כ לכך יש לומר דע"כ לא מהני הזמה רק בפניהם משא"כ שלא בפניהם וגם בלא"ה דברי המ"ב תמוהין דמ"ש דניהו דעדים זוממין חידוש הוא אין למדין רק החומרא אין למדין אבל לא הקולא דהרי התוס' במ"ק דף ח' ד"ה נפקא כתבו וקשה קצת אליבא דר"י שמה שיש בחומרא חידוש אין ללמוד המינו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דעצים ואבנים לא מטמאי אין ללמוד הימנה אלא דכוותיה אמרינן פכ"ה בב"ח חידוש הוא ופירש ר"י דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי וכי מבשל לי' אסור והחידוש אינו מן האיסור דבהדי הדדי אסור והאי לחודי' והאי לחודי' שרי דהא כלאים נמי כל חדא שרי ובהצטרפות אסירי כדמסיק פ' א"ע משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא מה"ט הי' מיישב ריב"א האי דעדים זוממין דחידוש הוא עכ"ל הנה ביארו דכל דחידוש אין ללמוד ממנו קולא ג"כ וא"כ ממילא אין ללמוד מעדים זוממין. הן אמת דדברי התוס' תמוהים במ"ש דכל שהוא חידוש אין ללמוד ממנו אף קולא דהא בחולין דף צ"ח אמר אי חידוש הוא אפילו למאה וששים נמי לא לגמר ומשני אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן הרי דאף דחידוש הוא אפ"ה לחומרא גמרינן וה"ה בזה להיפך וכבר התעורר בזה בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ל"ז בהשמטות שם שבסוף הספר לבנו הרב ז"ל ובאמת שגוף דברי הש"ס במ"ק סותרים דברי הש"ס חולין. אך לפענ"ד הי' נראה דאינם סותרים דחילוק יש בין כשהאיסור בעצמו מצינו דוגמתו אך שיש איזה פרט בזה דיש בו חידוש עד"מ זרוע בשלה דמצינו בכל איסורים דבטל בששים או במאה ורק דכאן מצינו שיוכל לבטל איסורי' שפיר אמרינן כיון דעכ"פ גוף האיסור שיתבטל זה אינו חידוש רק מה שמותר לבטל א"כ שפיר ילפינן מיניה ועכ"פ חומרא בק"ו דמה התם דהתורה הקלה בדבר דיכול לבטל לכתחלה ואפ"ה בעי ששים א"כ מכ"ש בשאר איסורים אבל בהך דמ"ק דגוף טומאת הבית הוא חידוש דהא עצים ואבנים לא מטמאי בעלמא ולמה יתטמא הבית וכן רצה המלמ"ל לפרש בפי"ד מט"ץ ואף שהוא דחה הדברים אבל בהשמטות הנוב"י שם מחזיק פירוש זה וא"כ י"ל שגם התוס' ס"ל כן ואף דלא פירשו כן בד"ה דהא עכ"פ זה ודאי דגוף הטומאה הוא חידוש וא"כ כל דהוא חידוש גוף הענין של הטומאה שוב אין למדין ממנו לא קולא ולא חומרא וז"ש התוס' ראי' מבב"ח דשם כל הענין שיהי' אסור בב"ח הוא חידוש דכל חדא שרי בפ"ע ואף שמצינו דוגמתו בכלאים הא שם ל"ש טעם והתחברות אסרה תורה משא"כ כאן דתלוי בטעם והרי מצינו דדרך בישול אסרה תורה ולא בתרו לי' אלמא דהוא חידוש לגמרי וכן עדים זוממין חידוש הוא דמה חזית דציית להני ציית להני וא"כ לכך לא גמרינן שום דבר מזה ועיין תוס' סנהדרין דף כ"ז ד"ה אין שכתבו ג"כ כעין זה ע"ש ותבין הכוונה לענין עדים זוממין דחידוש הוא ובזה מדוקדק לשון התוס' שכתבו כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא ובהשמטות שם כתב להגיה כשהיתר חידוש אין ללמוד ממנו איסורא ותמה על המהרש"א ולפמ"ש בדקדוק נקטו כשהאיסור חידוש היינו שכל עצמות האיסור חידוש אין ללמוד ממנו ומ"ש דאין ללמוד קולא לא קאי על בב"ח דשם חומרא רצה למילף וכקושית המהרש"א ותירוצו דחוק אבל הכוונה שזה קאי למעלה שרצו להוכיח מבב"ח דכמו דשם אין למדין חומרא כיון דגוף האיסור הוא חידוש כמו כן בעלמא כל דהאיסור חידוש אין ללמוד קולא וז"ב ודוק.