שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ז (ה׳)

ודרך אגב אזכור מה דנשאלתי בש"ק תולדות תרי"ז מאחד מהתלמידים שסדר קידושין לאחד בעש"ק הנ"ל. והנה לא הי' לו טבעת לקידושין ושאל תלמידי טבעת קידושין שלו שקדש אשתו וברשותה נתן להמקדש האשה הזאת ונתן לו במתנה עמ"ל והבעל אמר לאשתו הרי את מקודשת לי כדמו"י וא"ל בלה"ק במתנה עמ"ל והמקודשת לא הבין לה"ק ובבקר חשבה שנתן לה במתנה גמורה כדת מה לעשות והנה בסי' כ"ט ס"א מבואר דהמקדש את האשה בדינר ע"מ להחזיר אינה מקודשת והטעם משום דדמיא לחליפין ועיין ח"מ שם ואף דהב"ש שכתב דלהרא"ש צריך שיהי' בת"כ דאל"כ התנאי בטל והמעשה קיים עכ"פ לדעת הרמב"ם אינו כן כמ"ש הב"ש וגם אם נימא דע"מ כאומר מעכשיו וא"צ משפטי התנאים כמבואר סי' ל"ח ס"ב א"כ כאן שאמר מתנה ע"מ להחזיר שוב שייך גזירה משום חליפין אמנם באמת מבואר בסי' כ"ח סי"ט דהשואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה מקודשת וביאר הרא"ש הטעם דמסתמא רצה להשאיל לו באופן המועיל ולכל הפחות יהי' במתנה ע"מ להחזיר הרי דמועיל מעמ"ל ול"ש גזרה משום חליפין. אך באמת הדבר נכון דשם מיירי כשזה השאיל לו אבל אותו שקידש לא קידש במעמ"ל א"כ אמרינן דרצה לתת לה במתנה גמורה ולא הוה גזל דיקנהו אח"כ ממנה או שיחזיר הדמים וא"כ זהו כשהיא לא ידעה שנותן לה במעמ"ל אז באמת אמרינן דרצה לתת לה מתנה גמורה וגזל לא יהיה דהא יכול לחזור ולקנות ממנה או שיחזיר לזה דמיו אבל כאן כיון שהיא אמר לה במעמ"ל א"כ לא רצה לתת לה במתנה גמורה שוב שייך גזירה משום חליפין וא"ל כיון דהיא לא הבינה א"כ סברה דנותן לה במתנה גמורה שוב היא מקודשת אבל ז"א דהא עכ"פ ל"ש דיחזור ויקנה ממנה כיון דהוא לא קדש אדעתא דהכי שיחזור ויקנה ממנה א"כ הוה חליפין וא"ל דאכתי יוכל להחזיר דמים להנותן לו ט"ק ז"א דבאמת צ"ב לפענ"ד הך חזרת דמים היכא מועיל הא כ"ז שאצלה בעין ל"מ חזרת דמים וכתבו האחרונים דכל שקדש בו אשה העד כמו שאינו בעין כמ"ש התה"ד סי' שי"א ולפ"ז בקדש אשה הא לאחר שקדשה שוב כל מה שקנתה אשה קנה בעלה והוה כמו בעין וצ"ל דט"ק הוה כנ"מ שלה ואין לבעלה רשות בזה. ולפ"ז כאן שהוא נתן במתנה עמ"ל א"כ היא לא קנתה ולא נעשה נ"מ שלה ושוב הוה כמו שהוא בעין ול"מ חזרת דמים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דל"מ שיקנה מידה דהא שוב צריך לתת לה כל דמי שויו ושוב לא סמכה דעתה ואף דבאין אבן בטבעת מבואר בסי' ל"א דמועיל היינו כשנתן לה במתנה גמורה משא"כ בזה דנתן לה ע"מ להחזיר ואף שהי' נותן לה במתנה גמורה מ"מ כיון דאינו שלו שוב צריך לקנות ממנה וא"כ שוב לא סמכה דעתה דצריך שומא כמה הוא שוה והטבעות אינן שוות יש ששוה מעט ויש הרבה וגם חזרת דמים ל"מ דשאלתי את תלמידי הנ"ל ואמר דבשום אופן לא רצה שיתן לו ע"מ לקבל דמים כי הוא רוצה בטבעת שלו ומה גם שאשתו מקפדת ורוצית ט"ק שקדשה וכן דרך הנשים להקפיד בכמו זה. והנה לשיטת רש"י דחליפין לא מועיל משום דגנאי לה להתקדש לפ"ז צ"ב למה ל"מ מתנה ע"מ להחזיר דהא מתנה ע"מ להחזיר ל"ש בפחות משו"פ דא"צ להחזיר אף בגזל דישראל מחל וא"כ ל"ש כלל הגזירה דחליפין וצ"ל כיון דהתנה ע"מ להחזיר א"כ לא מחל ע"ז ושוב מגניא לה להתקדש בזה. ועכ"פ בנ"ד לפענ"ד ל"מ וע"כ הוריתי שיחזור ויקדש אותה בפני שני עדים. עוד נ"ל כיון דעדים מעידים שקדשה במעמ"ל א"כ אף שהיא לא ידעה עכ"פ קדשה בלי עדים כיון דלפי ראיית העדים עקרו רבנן לקידושין דשייך גזירה משום חליפין וא"כ לא קידש בפני עדים ודו"ק היטב.