שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ה (ה׳)

ובזה יש ליישב קושית הב"ש דלכך מותר לכתוב שטר חליצה כל מי שיראה אף שאין מכירין אותה דאמרינן מסתמא הכירו אותה כיון דדבר ניקל הוא להכירו אף על ידי אשה וקטן ואף אם אולי לא הכירהו ונתנו לה חליצה מסתמא יכירוהו אחרים דלכך מותרין לחלוץ קודם שיכירו ודוק היטב. ומן האמור נראה לי במעשה שאירע בק"ק טארניפאל שבא גט ממקום רחוק מאושטאנטינא שבא הגט והי' שם כמה ספיקות בגט ורק מפני שהי' הגט זמן נושן וחשו שלא יתקרע ברבות הימים וכתב הרב הגאון מוהרש"ק ני' שיתנו הגט ואח"כ יעיינו בספיקות. ולפמ"ש י"ל אולי יתברר שהגט אינו כשר ויהי' כמה מכשולות עי"ז שמי יחפש אחר האשה הזאת ולהגיד לה שאסורה ואח"כ תשמע כל שכבר התירו אותה ע"י גט וגם אתה מצריכה כרוז לכהונה דשמא אין הגט גט דאם לא ימות הבעל ששלח לה הגט א"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה וא"ל דריח הגט הוה דז"א דהא לא נתנו לה רק באופן שיתברר שהגט כשר וגם אם הוה ריח הגט למה יפסלוה לכהונה מוטב שיחקרו מיד אם הגט כשר ועוד הארכתי בהך דאמרו נתקע ואח"כ נדון והבאתי דברי הרדב"ז בתשובה סי' י"ט והרמב"ח בר"ה שם ובנוב"י מהד"ת ואכ"מ כעת. ודרך אגב אומר דכיון דמיגו במקום עדים לא אמרינן בין אם הטענה שטוען כעת הוא נגד עדים או הטענה שהי' יכול לטעון הוא נגד העדים ועיין בכנה"ג סי' פ"ב בכללי המיגו ובתומים שם אות י"ט ולפ"ז ממילא מיגו נגד הקול ודאי לא אמרינן. ולא ידעתי למה הוצרכו לחפש כ"כ והביאו מהך דרבה ב"ש לקוחה לא מצית אמרת דנפיק עלי' קלא ומכ"ש באם הטענה שטוען הוא נגד הקול דודאי אינו טענה והתומים ס"ק ל"ו מפקפק ע"ז ולפענ"ד הוא ש"ס ערוך דהרי אמרו ר"פ האשה שנתארמלה אי כל הנישאת בתולה יש לה קול הני סהדי שקרי נינהו הרי דעדים אינם נאמנים נגד הקול כ"ש דמיגו נגד הקול לא אמרינן וצ"ע ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק חו"מ סי' בעובדא דידיה הי' נגד קול וכתב הרב הגאון בעהמ"ח זכרון יוסף דמיגו במקום קול לא אמרינן וכתב הנוב"י דאין מקום לזה והנה מלבד דבחו"מ סי' ק"נ מבואר הדין אף גם לפענ"ד ראיה ברורה מהך דכתובות וצע"ג אמנם בשיטה מקובצת בכתובות שם כתב דאף דעדים עדיפי מקלא ויכולים לבטל קלא כדאמרו סוף גיטין ובכמה דוכתי היינו קלא דיש לומר אויבים אפקיה לקלא וכדומה אבל כאן קול דמצד הדין מהראוי שיהי' קול עדיף מעדים וגם דזה הקול מסייע לעדים וא"כ הי' לו להיות קול ע"ש ולפ"ז במקום דעדים נגד הקול ודאי דעדים עדיפי ולפ"ז גם מיגו במקום קיל י"ל דמיגו עדיפא דמיגו הוה כמו עדים ודוק היטב. והנה בשנת תרי"א בקיץ פ' אמור זכיתי לחזור עוד על ענינים אלו והוספתי דברים במ"ש למעלה לדחות דברי הט"ז שכתב דע"א אינו נאמן נגד חזקה וכעת אוסיף דהנה כבר נודע מ"ש בשו"ת מיימוני הלכות אישות סי' ג' דהא דע"א אינו נאמן נגד החזקה היא כשגם לפי דברי העד הי' החזקה הראשונה אבל אם לפי דברי העד לא התחיל כאן החזקה נאמן הע"א ע"ש ומעתה נראה לפענ"ד דכל הענין דהיתה בחזקת היתר לשוק הוא רק כשימות בעלה ובאמת מהראוי לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור ועיין בתוס' ובח"ר ביבמות ל"א דבכאן לא אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור ובחידושי הוספתי בזה דברים דדוקא כל שכבר חלף ועבר החזקה הראשונה אבל בעוד שלא חלף החזקה ראשונה עדן מחזיקין מאיסור לאיסור והבאתי דברי הראב"ד בפ"ו מק"פ שכתב דדוקא בירד ביום השלישי הוא דטמא אבל בירד ביום השביעי לא דשמשא ממילא ערבא ועיין שו"ת מהרי"ט סי' פ"ב ובתשובה הארכתי בסתירת דבריו ולפ"ז הדבר נכון כיון דהעד מעיד שמת בנה ואח"כ בעלה א"כ לפי דבריו טרם שנסתלק חזקת א"א שלה מבעלה כבר מת בנה וא"כ לפי דבריו לא הי' כאן עוד חזקת היתר לשוק דחזקת היתר הוא רק לאחר שימות בעלה וז"ב. ובלא"ה נראה דאף דהעד לא יהי' נאמן מ"מ כשיטעון שמת בנה ואח"כ בעלה שוב לא תהיה נאמנת לומר מת בעלה דכל הטעם דנאמנת הוא משום דדייקא ומנסבא מתוך חומר שהחמרת בסופה א"כ כאן שבאמת מת בעלה כי גם העד מעיד כן ושוב ל"ש דייקא דאמרינן דבאמת מת בעלה רק שגם הבן מת והאמת כדברי העד וא"כ באמת לא נחמיר בסופה והרי היא יודעת שלא הי' שם רק היא והעד וא"כ לא יתגלה הדבר ואדרבא אם לא תטעון שמת בנה רק מת בעלה בלבד א"כ דלמא היא חשבה שבנה חי ושוב בודאי לא שייך שוב דייקא דהא היא חושבת שבנה חי וא"כ דלמא העד אומר אמת דבנה מת תחלה ושוב לא שייך דייקא וניהו דגם העד לא מהימן אבל עכ"פ היא בודאי לא נאמנת ועיין בתוס' ביבמות דף צ"ג ד"ה עד דבאמת ל"ש כלל דייקא ביבמה שמותרת לחזור רק שחושבת שמא תחלוץ ותנשא לשוק וכאן ל"ש זאת שהיא חושבת שהבן חי או שמת אחר בעלה וכל דל"ש דייקא אינה נאמנת