שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״מ (י״ג)

והנה במ"ש הירושלמי דמחלפא שיטתי' דב"ה והתירוץ אינו מובן והק"ע נדחק בזה ועיין תוס' שם דכתבו תירוץ אבל בירושלמי אדרבא מגדיל הקושיא ביותר ומצאתי בשיטה מקובצת שם מגיה בירושלמי וא"ש ע"ש ודו"ק ועיין תוס' נדה דף זיי"ן שכתבו דר"א שמותי הוא והוא מירושלמי דתרומות פ"ה ובסוכה פ"ב הלכה ח' לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותשרף ור"א לאו שמותי הוא ושם א"ש דאם נימא דב"ה אית להו ג"כ כב"ש וא"כ בודאי יקשה דר"א דלא כמאן דהא גם ב"ה חזרו והודו לב"ש וע"כ דב"ש מודו לב"ה וא"כ פסק כב"ה ודו"ק היטב כי הוא כלל חדש. שוב ראיתי שטעיתי במ"ש דרבו של ר"א ר"ע ואדרבא ר"ע תלמידו של ר"א אמנם רבו של ר"א ר"י בן זכאי והוא היה מתלמידיו של הלל ועיין בע"ח על משניות ובסדר הדורות אות אל"ף גבי ר"א מ"ש בזה. והנה בהא דאמרו בביצה כאן ברועה אחד כאן בשני רועים ושיטת הר"ן הובא במג"א סי' שצ"ז ס"ק ה' דאף שמעי"ט מסר לשניהם וביו"ט ביאור דבריו שאסור לאחד מהם אפ"ה הוה כרגלי הבעלים לפי שלא בירר דבריו מעיו"ט. ולכאורה תימה דהא בדרבנן יש ברירה ותחומין אינו רק דרבנן ועיין מג"א שם ס"ק ח' דלכך חביות מותרת לפי שאינו רק דרבנן ע"ש וה"ה כאן. וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש התוס' רי"ד דבקידש לאחת מאחיות כיון שלא בירר דבריו לא שייך ברירה ואף למאן דאית ליה ברירה ובאבני מלואים סי' מ"א ס"ק ב' תמה בזה שם וכ"כ במק"א דכל שהי' יכול לבררו ולא בירר בודאי לא שייך ברירה וא"כ ה"ה כאן דכל דהיה יכול לברר ולא בירר ל"ש ברירה אף למאן דאית ליה ברירה ודו"ק. והנה ביום ג' במדבר תרכ"ה היה אצלי הרב מוה' ארי' ליבוש הכהן ני' אבד"ק זאריב והקשה בהא דפריך בביצה דף ל"ט וסבר רב נחמן יש ברירה והתנן האחין השותפין ולפמ"ש הר"ן ל"ק דהא מחלק בר"פ השותפין דהך ברירה מתברר מתחלתה ע"ש ומכ"ש בזה. והשבתי דהר"ן לא אמר רק בשותפין שקנו דמתחלת הקנין קנו ע"מ זה אבל כאן לא קנו הבור רק דממילא כל ישראל שותפין ואולי בעת שנעשה עשה אחד הבור והקנהו לכלם וא"כ השותפות מתחיל בשעה שממלא וז"ב ופשוט.