שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ג (י״ג)

והנה במ"ש למעלה בשם התוס' ב"מ דף ז' דהקשו דאמאי אין מוציאין דהבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר וכתבו דא"י לתבעו רק כפי ט"ה שיש לו בה לכאורה תמוה דהא מסקי בבכורות דף כ"ז דדוקא בקדושת הגוף דלא אתי למטעי הני כיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהו וסבר דמתחיל קדושתייהו אארבע זוזי ואתי למנהג בהו מנהג חולין ע"ש ולפי זה גם בכור בכלל ואם כן ל"ש בו ט"ה. מיהו יש לומר דהברייתא מיירי בבכור תם שנקרב ע"ג המזבח דאז לא מתחיל קדושתו וראיתי להתוס' שם שכתבו ומפרק הזרוע דאמר בן לוי דחטף מתנתא פריצותא היא משמע דאינו חייב לשלם אין ראיה ודבריהם תמוהין דאטו יש לבן לוי צד זכות והפר"ח סי' ס"א סקל"ג הגיה בתוס' דקאי הקושיא מכהן החוטף מתנות דאין מוציאין והא שייך ט"ה עכ"פ ע"ש ובאמת ששם הדבר תמוה דמתנות כהונה אין בהם ט"ה כמבואר בבכורות שם אמנם גם זה אתי שפיר דניהו דאסור ליקח דינר אבל מ"מ יש לו ט"ה ליתן לאיזה כהן שירצה בלי מחיר דמים וא"כ שפיר הקשו דעכ"פ אמאי אם תפס אין מוציאין מידו הא יכול לתנם לכהן אחר ול"ש במכירי כהונה דהא באמת לא היה ממכירי כהונה דהרי חטף וחילוק זה מוכרח שהרי בש"ע העתיק כן סכ"ח שם בהג"ה דט"ה לבעלים ויכול לתנם לכל כהן שירצה ואסור לבעלים ליקח דינר מכהן וכו' הרי בהדיא שע"י מחיר אסור ובלא מחיר מותר וכן ביאר הפר"ח סקל"ד החילוק בהדיא ע"ש וראיתי דבר תימה בפר"ח שם ס"ק מ"ג שכתב ליישב קושית הטור והב"י סימן של"א שהשיגו על דברי הרמב"ם וכתב שרבינו סמך על הירושלמי פ"ו דדמאי ובמחכ"ת מי לא ידע בכל זאת שרבינו סמך על זה והרי כתב כפי חלוקו של הירושלמי והב"י בעצמו בסי' של"א כתב כן המקור וכ"כ בכ"מ פי"ב מתרומות רק שהטור הקשה דלמה סתם כהירושלמי נגד ש"ס דילן וע"ש בב"י ותמצא. ובאמת שגוף החילוק בין ט"ה שיכול ליתן לאיזה כהן שירצה ובין ט"ה בעד מחיר אינו נראה מבכורות שם דאל"כ אמאי נדחק רש"י ובכלן יש בהם ט"ה לבעלים לא קאי על בכורות ומתנות כהונה ומאי דוחקא לימא דבאמת גם זה ט"ה לבעלים שיכול ליתנם לאיזה כהן שירצה רק דבתרומה יכול ליקח גם דינר בעד זה והפר"ח נרגש קצת שם והבליע בנעימות דבריו אבל באמת לפמ"ש אין מקום לדבריו ע"ש ותבין. ובאמת לפענ"ד דברי הב"י והרמ"א תמוהין שהרכיב שיטת הר"ן עם שיטת הרי"ו ובאמת לפענ"ד הם מחולקים דלהרי"ו פשיטא דאין בו ט"ה במתנות כהונה לא בדמים ולא בחנם והר"ן שכתב דבמתנות כהונה יש בו ט"ה אזיל בשיטת הרמב"ם דס"ל דבכור ג"כ מותר לומר הילך דינר וגם בשאר מתנות כהונה ס"ל כן כמ"ש המהרי"ט אלגזי באורך ריש פרק ד' דבכורות והביא בשם הרגמ"ה דלא גריס בבכורות שם כלל החילוק שבין תרומה לבכור ולמתנות כהונה וא"כ יש ט"ה אף במתנות כהונה ואף בדמים גמורים וכן נראה שהיתה שיטת התוס' בב"מ דף ז' הנ"ל כפי פשטיות הדברים ומ"ש הפר"ח ס"ק ל"ד דכוונת הר"ן היא רק דיש בו ט"ה ליתן לכל כהן הדבר תימה ולפענ"ד דפשיטא דאם אין לו ט"ה שיתן לו איזה מחיר זה לא נקרא זכייה עד שאם יתפוס האחר מוציאין מידו ובשלמא אם יש בו איזה דררא דממונא יכול להוציא מידו אף שתפס למ"ד ט"ה ממון משא"כ באם אסור ליקח ממון מה זכות שייך בזה וע"כ נראה דהר"ן סובר דיש לו ט"ה כשיטת הרמב"ם והתוס' וא"כ דברי הרמ"א שהעתיק שתי הדינים דברי הר"ן ודברי הרי"ו ביחד בסעיף כ"ח צ"ע לפענ"ד דאין להם ישיבה אחת לפענ"ד.