שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ה׳)

עוד היה נ"ל דבר חדש דבאמת הא דאמרו במנחות דף ס"ה שתהא ספירה לכל אחד לא נתבאר אם צריך לספור כל אחד ולא סגי במה שמוציא הש"ץ או לא אמרו רק שמצוה שיספור כל אחד אבל בדיעבד יוצא בשמנה הש"ץ ומוציא ועיין מ"א סי' תפ"ט שהעלה בשם הרשב"א דבדיעבד יוצא ע"י ספירת הש"ץ ואף דהח"י חולק ע"ז אבל אינו מוכרח כמו שיראה המעיין ולפ"ז נראה לי דאף אם נימא דמצוה לספור לכל אחד אבל זהו דוקא כשסופר כדין אבל בשסיפר שלא כדין דאז בוודאי הי' ניחא לי' שלא יספור ויסמוך על הש"ץ א"כ הוה כמו בני חבורה שאמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו שמבואר בפסחים דף פ"ח דאם שלו נשחט ראשון דהן אוכלים עמו משלו ושלהם יצא לבית השריפה הרי אף שעשו מעשה ושחטו מ"מ הן נמנין על שלו וה"ה בזה באמת כל שאילו הי' ידע בטעות בלי ספק היה ניחא לי' לסמוך על הש"ץ א"כ נלפע"ד דבזה בודאי עכ"פ לספור בשאר ימים בודאי יכול לספור בברכה וסומך על הש"ץ ואף דשכח ולא בירך לא יברך היינו דשם בודאי לא שמע מהש"ץ דאל"כ לא ספר ואף בשמע מהש"ץ ולא רצה לספור אז שהי' נראה לו עדן שלא הגיע זמן עכ"פ לא רצה לסמוך על הש"ץ בספירתו אבל כאן בודאי ניחא ליה בספירת הש"ץ רק שמה שסופר בעצמו הוא בשביל שמצוה לספור לכל אחד בפ"ע אבל פשיטא דקלקל בספירתו שבודאי ניחא לו בספירת הש"ץ כדי שלא יבטל מהברכה בשאר ימים ובפרט שדעת הר"י והרא"ש דיברך בשאר ימים בברכה אף שאנן קי"ל כה"ג. עוד נ"ל דבר חדש דכל מה שכתב הבה"ג דאם לא סיפר לילה ויום דאינו סופר עוד הוא דוקא לפי מה דקי"ל דאינו רק דרבנן זכר למקדש בעלמא וא"כ כל שבטל התמימות אינו כמו שהי' במקדש ופשיטא דלא יברך שלא תשא הוא דאורייתא לשיטת הרמב"ם ולשיטת התוס' בר"ה עכ"פ במקום שאינו עושה המצוה בודאי איכא איסור תורה כל שאינו בתורת ברכה אבל לשיטת הרמב"ם דספירה בזה"ז גם כן מן התורה כמ"ש בפ"ז מתמידין הכ"ד וכמ"ש הר"ן סוף ע"פ בשמו וכ"כ בכ"מ וגם הראבי' ס"ל דגם בזה"ז הוא מה"ת וכ"כ בתה"ד סי' ל"ד בשם הראבי' אבל לא הזכיר מדברי הרמב"ם ע"ש וא"כ לדידהו פשיטא דכל לילה מצוה בפ"ע היא דמצות התורה אף שתלוי בימים רבים פשיטא דכל יום מצוה בפ"ע והרי נחלקו אי תשלומין דראשון הוא או תשלומין זה לזה ועיין חגיגה דף ס"ו והיינו שם דגלה קרא דעיקר קרבן ביום ראשון אבל כל דבעי מנין ימים הרבה פשיטא דכל חדא וחדא בפ"ע היא וא"כ פשיטא דיש לצרף שיטת הפוסקים דהוה דאורייתא ואין ענין זה לזה ויכול לברך בשאר לילות בברכה. עוד נ"ל דיש לומר דאם נימא דעיקר הספירה בלילה ולא ביום כמו שצדדו התוס' במנחות ובמגילה דף כ' א"כ מפסקי לילות מימים א"כ הוה כל חדא מצוה בפ"ע וכעין דאמרו בסוכה דף מ"ה ע"ב דלולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה בפ"ע סוכה דלא מפסקי לילות מימים כל שבעה כחד יומא אריכתא דמי ולפ"ז ה"ה בזה דאם מפסקי לילות מימים ואין למנות רק בלילה פשיטא דכל חדא מצוה בפ"ע. ומעתה הבה"ג לשיטתו דכתב דאם שכח לברך בלילה יכול לברך ביום וא"כ סבר דלא מפסקי ימים מלילות לכך פסק דאם שכח לברך כל היום ג"כ שוב לא יברך אבל אנן בדידן י"ל דלא כבה"ג אלא כר"ת דקצירת העומר אינו רק בלילה וא"כ שוב כל לילה מצוה בפ"ע. ובזה נראה ביאור דברי התוס' דבמנחות הביאו דברי הבה"ג דאם לא בירך ביום אינו מברך עוד וכתבו ולא יתכן ואילו במגילה דף כ' ד"ה כל כתבו דברי הבה"ג וקבלו אותו באהבה. ולפמ"ש א"ש דהמעיין בתוס' מנחות יראה דכ"ז מדברי ר"ת שדחה דברי הבה"ג שאין ראוי לספור ביום וע"ז כתבו דעוד פסק בבה"ג שאם שכח ולא סיפר ביום שאין לספור עוד וע"ז כתבו דתימה גדולה היא דלא יתכן והיינו שכ"ז מדברי ר"ת שהבה"ג לשיטתו ור"ח לשיטתו תמה עליו אבל במגלה כתבו מתחלה דברי ר"ת ואח"כ כתבו דברי הבה"ג והבה"ג לשיטתו שפיר כתבו כמ"ש. ולפ"ז נ"ל ברור דלדידן דלא ברור דברי הבה"ג ואין לספור ביום אף שבדיעבד סמכינן על הבה"ג וכל שלא סיפר כלל ג"כ סמכינן אבה"ג כיון דאם היה נזכר הי' סופר ביום אם כן אין לברך אח"כ אבל בנ"ד דאם היה זוכר אז לא הי' צריך לדברי הבה"ג ובלא"ה יכול לספור ביום כל דספר בלילה אלא שטעות נזדקר לפניו בכה"ג בודאי מצי לתקן ביום וכמו אם קצר בלילה ונמצא פסול דיכול לקצור ביום וא"כ אינו תרתי דסתרי ושפיר יכול לברך אח"כ בשאר לילות כנלפענ"ד וגם ברא"ש בפסחים נראה דתלי זה בזה דאם אינו סופר ביום יכול לברך אח"כ בשאר לילות ע"ש. עוד נ"ל דיש להעמיק בדבר דהנה כלל זה למדתי מדברי התה"ד דבכ"מ שנזכר לא יספור הוא דוקא בברכה דבלא ברכה מה אכפת לן ופירש כך דברי הבה"ג דבשכח ולא ספר יום אחד אינו סופר היינו בברכה דבלא ברכה מה אכפת לן ע"ש ולפ"ז מה שהביאו התוס' בשם בה"ג דאם שכח ולא ספר בלילה דיספור ביום היינו בודאי בברכה וכן מצאתי בבה"ג בהלכות עצרת לפנינו מבואר כן בהדיא דהיכא ששכח לברך העומר מאורתא דמברך למחר וא"כ כיון שמברך בברכה ע"כ דקצירת העומר כשר כל היום ג"כ וא"כ שפיר כתב הבה"ג לשיטתו דאינו מברך בלילות שאחריו בשכח לספור גם ביום וע"ז שפיר השיגו ר"ת דלא יתכן דבאמת אינו מצוה ביום וכ"כ ברא"ש בע"פ בשם בה"ג שסופר ביום והיינו ע"כ בברכה ולכך הביא דברי ר"י שהשיג על הבה"ג דכל לילה מצוה בפ"ע ולכך אף שהרא"ש פסק דיספור בלא ברכה מ"מ הסכים לר"י דמברך כל לילה דמה שסופר בלא ברכה אינו ענין כלל ונקרא מפסקי לילות מימים. ובזה מיושב היטב דברי התוס' דהרי במגילה כתבו התוס' בשם בה"ג בעצמו דאם שכח לברך בלילה יספור ביום בלא ברכה וא"כ ס"ל לבה"ג עצמו דמפסקי לילות מימים ואפ"ה דעתו דכל ששכח ולא ספר יום אחד דאינו סופר אח"כ בברכה וא"כ לכך לא השיגו עליו וז"ב. ובאמת שלא זכיתי למצוא בבה"ג שלפנינו מה דמייתי התוס' בשם בה"ג לא בהלכות עצרת ולא בהלכות מנחות דגם בהלכות מנחות יש להסתפק אם כוונתו דמונה ביום בברכה או בלא ברכה ע"ש מ"ש בשם מר יהודאי גאון וגם מ"ש התוס' בשמו במגלה דבלא ברכה הוא לפנינו בהלכות עצרת מבואר להיפך וע"כ נראה לפענ"ד דאף דאנן קי"ל דסופר ביום בלא ברכה ואפ"ה הכריעו בש"ע בשכח ולא סיפר כל היום דאינו סופר עוד בברכה היינו משום דעכ"פ לא סיפר כלל ואינן תמימות ואנן בעינן שיהי' זכר למקדש וכל שאינו כמו שהיה במקדש אינו מברך וכעין דאמרו בשבת דף ס"ד בעינן כמעשה שהי' אבל בנ"ד דבירך ורק שבירך בטעות יש לסמוך על כל הני פוסקים דס"ל ספירה בזה"ז דאורייתא וכל חדא מצוה בפ"ע וגם על הפוסקים דאינו רק בלילה ולא ביום וא"כ מפסקי ימים מלילות ויש לברך בכל הלילות ואין כאן משום חשש ברכה לבטלה כל שעושה כן משום ספק ברכה כמ"ש התוס' ויש כאן ס"ס בפלוגתא דרבוותא כנלפענ"ד ובדידי הוה עובדא כזו ונצטערתי מאד שאפסיד הברכות וד' עזרני והאיר עיני בכ"ז ידעת לסמוך כן להלכה ועיין במאירי על מגלה ספ"ב שכתב דאם שכח ולא סיפר בלילה יספור ביום בברכה וכל שמונה ליל ראשון מבערב לא יצא מכלל תמימות וכפי הנראה פסק כבה"ג בשם מר יהודאי גאון דעיקר תמימות הוא על לילה הראשונה ואח"כ לא אכפת לן בתמימות ועיין בפסקי תוס' במנחות אות קצ"ג דאם התחיל על דעת שהוא עשרה ימים ואח"כ שמע מחבירו שהוא י"א דלא יצא ומברך שנית והמעיין בש"ע סי' תפ"ט ס"ה ובח"י יראה דלא קי"ל כן. ולפענ"ד נראה דטוב תמיד להרהר שאם יטעה הוא מתכוין אדעת הש"ץ כפי שיאמר או כפי שישמע מאחר ואז יוצא בדיעבד בזה ודו"ק.