שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ו (ה׳)

והנה במה שהעלה הבית יעקב שם להסתפק בשלשה שישבו על הדין ושנים מזכין וא' דעתו לחייב אם רשאי לומר א"י כדי שיוסיפו עי"ז דיינים ואם רשאי לעשות תחבולה כזאת והוא העלה דאסור משום דמוציא לעז ולשיטתו אזיל וכ"כ בזה לעיל דבזה ל"ש לעז. אבל בגוף הדין נראה לפענ"ד דל"מ לשיטת הראב"ד בפ"ח מסנהדרין ה"ב ופ"ט ה"ב וכן הסכים הרשב"א דגם בד"מ כל שאמר א"י אינו מן המנין ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה ואם כן יש לחוש דלא יעשה עצמו כא"י דשמא אח"כ יראה טעם להיפך ולא יהיה מהמנין ואף אם אמר טעמא לא שמעינן ליה אלא אף לשיטת הרמב"ם דס"ל דדוקא בד"נ הדין כן ומטעם דכל שלמד זכות אין לו לחזור לטעון חובה ולא בד"מ ע"ש וכן מצאתי שכן הוא דעת התוס' בסנהדרין דף ל"ג ע"ב ד"ה אחד ואפ"ה נראה לי דא"י לעשות עצמו כא"י דהרי במוסיפין מותר לעשות ב"ד שקול וכדאמרו בסנהדרין דף י"ז וכל שעושה עצמו כא"י למה יאמר שא"י שיהיה מותר לעשות ב"ד שקול לכתחלה ועיין בסי' י"ח וגם לפמ"ש הרמב"ם דאחר א"י א"צ לתת טעם כלל ועיין לח"מ אם כן אולי אם היה אומר טעם הי' דבריו נשמעים להם והדרי בהו וממנ"פ אם יאמר א"י סתם לא הדרי ואם יאמר הטעם לא מקרי א"י ודוק. שוב ראיתי באורים סי' י"ב ס"ק ג' שהביא בשם שו"ת שבות יעקב סי' קל"ח שיוכל לעשות תחבולה שיאמר א"י ע"ש ולפענ"ד כמ"ש וספר שבות יעקב אינו ת"י לראות טעמו והנלפענ"ד כתבתי. שוב ראיתי בהעברה בעלמא ספר שו"ת אור נעלם סי' ל"ט עד סי' מ"ה שהוא היה בעל המעשה שעליו השיב הגאון מוהר"ב ושם נמצא תשובת הגאון בעל כנ"י ע"ז ולא ראיתי דבר מחודש לפום רהיטא והנראה לפענ"ד כתבתי