שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ה (ה׳)

ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד מה שהקשה רש"י דאמאי לא תני שבת ולפמ"ש א"ש דכיון דע"כ מיירי בר"ה דאל"כ לא מצי חל על שביעית דקדים וא"כ ע"כ דהקושיא היא דלתני שבת דהיינו כשחל יו"ט של ר"ה בשבת וכ"כ בשעה"מ. ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם היה חל בשבת וא"כ למ"ד דיליף מעצם עצם ותוספת שבת דאורייתא בזה נראה לפענ"ד דגם קדושת יו"ט היה מצי לחול דאף אם נימא דתוספת יו"ט לאו דאורייתא היינו כשאינו רק יום טוב אבל כאן כיון דנוסף עליו קדושת שבת אם כן אטו קדושת שבת לעצמה אהני וליו"ט לא אהני וכדאמרו בזבחים דף צ"א וא"כ שוב חל יו"ט מקודם ולא מצי איסור שביעית לחול וגם עכ"פ מצד שבת קדים וגם אם נימא דבר"ה ל"ש זאת היינו משום דדינא קשיא הוא אבל בשבת שחל ביו"ט של ר"ה דהדינים נמתקים בשביל קדושת שבת פשיטא דצריכין להוסיף מחול על הקדש ולא בשביל ר"ה יהיה מותר התוספת שבת דהיא דאורייתא ואף אם הי' רק מדרבנן פשיטא דגם בר"ה חל שהדינים רפויים וכבר כתב האר"י ז"ל דבשבת השטן הוא בנוקבא דתהומא ואין כאן דין כ"כ ולכך לא מצי למנקט בשבת וז"ב. ובלא"ה נראה בפשיטות דשביעית לא מצי לחול על שבת דהו"ל קל על חמור דשבת היא במיתה ועיין שעה"מ פ"א משמטה ויובל ובטעם המלך שם שבמח"כ לא הרגישו בזה דשביעית על יו"ט לא מצי לחול אלא שגוף הדין דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת שנוהג תוספת ר"ה ג"כ נ"ל נכון וכמ"ש. וכבר שמעתי מהגאון החסיד מוה' לוי יצחק זצ"ל בעהמ"ח קדושת לוי שהי' אמר דיו"ט של ר"ה שחל בשבת דאף שאין תוקעין ובמה מרצים השם והרי דוקא בשופר מרצים וכמ"ש בפייט בשופר אפתנו ורק דהשבת בעצמותו ממתיק הדינים וז"ש יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת דהיינו שהוא יו"ט כשחל בשבת וטוב לנפש ולגוף ודפח"ח. ולכאורה קשה הא דפריך הש"ס בזבחים דף צ"א מהא דמוספי ר"ח קדמו למוספי ר"ה וקשה הא בדין הוא שיקדמו דהא קדושת ר"ח דאקרי מועד הוא אף קודם הלילה מעת המועד והרי ער"ח לאחר חצות אין אומרים תחנה ור"ה ל"ש תוספת מחול על הקדש דהא הם דינים וא"ל דאהני גם לר"ה דזה אינו דהרי בכל ר"ה הוא ר"ח ואפ"ה ל"ש תוספת מחול על הקדש בר"ה.