שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חלק אהע"ז סי' נ"ד וסי' ס"ה ס"ו שהאריך בדברי הנוב"י הנ"ל וע"ש מ"ש בזה ולא נפניתי כעת להאריך ועכ"פ לפסול מחותנים ע"י החיתון שנתחתנו ודאי אין לפסול דלא דמיא אלא כעוכלא לדנא כדאמרו בסנהדרין וע"כ לפענ"ד אין לערער זולת כששולחין על ידי שליח יש להחמיר בזה. והנה בגוף הקושיא הנ"ל דלמה לא הוכיחו מכאן דנשים פסולים לדון לפענ"ד נראה דכאן שהשליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין הנה אם היה סגי בשנים א"כ עיקר סמיכת השנים היה עפ"י אותו השליח שנעשה עד ונעשה דיין וכל שהם רק שנים היה כאילו הם מעידין מפי השליח שנעשה עד ונעשה דיין והוא הוה יכול אח"כ להכחישם כדין עד מפי עד דבשלמא אם הם שלשה ב"ד אין העד יכול להכחישם אף שנעשה דיין דא"צ שיהיה דיין וא"כ הם הם הב"ד אבל אם הם רק שנים ועיקר בא מכח אותו השליח שנעשה עד ונעשה דיין א"כ עיקרו בא מכחו ובכה"ג אף אם נימא דאשה כשרה לדון היינו שתהי' בכלל הדיינים אבל שתהיה היא עקרית והדיינים אינם באים רק מכחה זה ודאי לא אמרינן וזה דאמרו זימנין דמייתי ליה אתתא וסמכו עלה היינו שיהיה עיקר הסמיכות עליה זה ודאי לא אמרינן ודוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.