שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ב (ה׳)

ומה שהקשה הא שלא כדה"נ לא גרע מח"ש כמ"ש המהריב"ל ומהרש"א בשבועות והרי נדרים הוה דבר שיש לו מתירין ושוב אסור אף כ"ש ומה מועיל שלא כדרך הנאתן הנה לפמ"ש בס"ק א' דבאמת הא העשה דחי הל"ת ותירץ הרשב"א דהוה עשה ול"ת ולפ"ז זהו לענין כדה"נ שייך עשה ול"ת דלא יחל וככל היוצא מפיו יעשה אבל כאן לענין גוף המצוה שפיר מותר לישב דמצות לאו להנות נתנו ורק מה שנהנה הגוף עכ"פ אינו ככל היוצא דהוא לא נדר על שלא כדה"נ וגם מתוך שבטל מקצתו בטל כלו כדיליף מכל היוצא מפיו דבעינן שכל היוצא מפיו יעשה ועיין בסי' רכ"ט וגם לפמ"ש בס"ק א' דעיקר הקושיא דלא יחול על הל"ת אבל כל שחל שוב הל"ת על גוף החפץ וא"כ כאן גוף הסוכה לא נאסר דהישיבה מותר רק מה שהגוף נהנה וזה לא חל על גוף החפץ רק על הגוף ודוק. ומ"ש במכתבו השני על קו' תלמידי בסי' ר"כ סקי"א דיש ליישב דבידה שתדור היא שלא תלך עד החג ואז שוב באיסורא מזדהר ותהי' מותרת שיהנה ממנה אם לא תלך הנה לא מקרי בידה דהא בידו להפר לה ולא תועיל בהדרתה וגם זה טעות דעכ"פ קשה היאך יוכל להדירה והא משועבד לה וניהי דהיא תוכל לדור אבל אם לא תרצה לדור שוב לא יוכל להדירה ושוב משועבד לה ואטו נשתעבדה לו שתקבל עליה נדרים ושוב לא מצי למעקר שעבודה. מ"ש על מ"ש בסי' רי"ז ס"ק ח' להשיג על הפר"ח בענין מי רגלים והם דברי הכלבו וע"ז כתב דהב"ש פ"ק דכריתות דחה דברי הכל בו ע"כ אין עליו אשמה. במח"כ לא מפני שהב"ש הקשה עליו ידחה דברי הכלבו שהוא קדמון וכל קושיא יש לה תירוץ ועכ"פ היה לו להפר"ח להזכיר דברי הכל בו ולדחותן כמ"ש הב"ש אך מ"ש בגוף הקושיא של הפר"ח כיון דלא הי' רק שורין בה א"כ לא הוה אלא ריח וריחא לאו מלתא לק"מ דגם חזותא דלאו מלתא היא ולענין מן המותר בפיך לא התירו אף חזותא ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' א' ומהד"ת חלק או"ח סי' ג' האריך הרחיב הדיבור בזה ואני תמה הלא ראה דברי הב"ש והב"ש מביא שם דברי הירושלמי פרק טרף בקלפי שאמר והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין ריח רע במקדש ע"ש הרי שגם ריחא דלאו מלתא היא אפ"ה אסור להביאו למקדש וז"פ. מ"ש במ"ק דף ה' דרש"י פי' במשנה משום שלא יהי' הולכין לשם אוכלי תרומה ואח"כ גבי לפני עור פירש משום שלא יהיו נושאי תרומה וטהרות נכשלים בה וע"ז הקשה למה לא פירש כמו במשנה וע"ז כתב דלפמ"ש דבר שמואל (ט"ס וצ"ל אמונת שמואל ועיין בבכ"ש שהביאו) דלפני עור לא שייך בדבר שאין האדם מוזהר א"כ לא שייך לפ"ע מפני הכהנים וע"כ הוצרך להוסיף אוכלי תרומה וטהרות דגם הישראל יש לו מקום להכשיל. באמת שדברי א"ש דחו הפוסקי' ואף לדברי הא"ש אינו מוזהר שיעבור בלאו אבל פשיטא דמכל מקום שייך לעשות תקנה שלא יכשל האחר בזה אף שהוא אינו מצוה ולפני עור לאו דוקא וז"פ