שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״ט (ה׳)

ומה שהקשה בדברי המלמ"ל פ"ב מביאת המקדש שהאריך אם בעי דוקא שהתחיל בעבודה או שלא התחיל בעבודה ע"ש וע"ז תמה דמפורש בירושלמי פ"ב מסנהדרין דשם אמרו כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל אותו היום ר"ש אומר גומר העבודה שבידו ובא לו ומבואר דר' יהודה ס"ל דלהתחיל נמי מותר ור"ש ס"ל דרק לגמור העבודה שבידו ויעויין ברמב"ן בספר המצות בשורש ה' שהביא ג"כ הירושלמי ומבואר שהרמב"ן פירש ג"כ הירושלמי כן ופוסק כר"ש ואם כן גם הרמב"ם בודאי פוסק כר"ש והמלמ"ל לא ראה זאת וגם על התוס' תמוה שפשיטא להו שמותר להתחיל בעבודה והרי ר"ש סבירא ליה דדוקא גומר ואינו מותר להתחיל ואם כן איכא למימר דר"י ג"כ פירש כר"ש וס"ל כוותיה עכת"ד ובאמת שזה תימא ואין אתי לא ספר המצות וגם הירושלמי אין אתי כעת אמנם בפשיטות נראה דהנה באמת תמוה איך נוכל לפסוק כר"ש הא ר"י ור"ש הלכה כר"י כדאמרו בעירובין מ"ו ע"ב ואולי הירושלמי לשיטתי' דפוסק ר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל מ"מ אינו מוכרע לפסוק גם ר' יהודה ור"ש דהלכה כר"ש דזה בודאי לא מצינו דר"מ ור"ש בש"ס דילן ספק וקאי בתיקו והכריע הירושלמי כר"ש אבל לא כר' יהודה ור"ש וצ"ל כיון דבש"ס דילן מצינו כר' יוסי ס"ל יגמור לכן פסק כר"ש וס"ל דר"ש ור' יוסי אמרו דבר אחד. ומעתה אם אנו מסופקים אם ר' יהודה ס"ל רק דגומר או אף להתחיל אם כן אין ראיה מהירושלמי ור' יהודה בירושלמי משמע דלא מפרש כבש"ע דילן ע"כ לא הבינותי הירושלמי כנ"ל לפי חומר הנושא ואגב הטרדא דברי מעטים וכאשר יעיין ימצא הדברים נכונים.