ולפ"ז לב"ש דס"ל דלא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר א"כ הוא מוכרח לגרשה א"כ פשיטא דלא שייך לומר דהוא הפקיע השעבוד דהא מוכרח לגרשה וא"כ שוב היא גרמה ומה"ת לומר שלא תהי' נקראת מניקת חבירו ואדרבא בזה אפשר דיכול לכופה להניק שלא תהא חוטאת נשכרת ועכ"פ הוא בודאי לא פשע וא"כ גם גרושה בכלל מניקת חבירו וממילא לב"ש גם אלמנה נקראת בשם מיניקת חבירו דלא עדיפא מגרושה לדידי' והר"ש כתב לדידן דלא קיי"ל כב"ש ועיין סי' קי"ט דאינו רק מצד המוסר לדידן וא"כ כשגרשה הפקיע הוא השעבוד ואינה בכלל מניקת חבירו ודוק היטב כי היא עצה עמוקה. הדרן לנ"ד דלפענ"ד בנ"ד אין מקום להקל.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״ב (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.