שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״א (ה׳)

ובזה מיושב מה דהקשה הא"ר דאם נימא דבשבת ויו"ט חייב אף בכזית בסוכה משום דשבת ויו"ט קובע מה פריך הש"ס מעשה לסתור דלמא מעשה דר"ג בשבת ויו"ט הי' ע"ש והנה הקשה לשיטת רבינו אביגדור דשבת ויו"ט קובע אמנם גם לטעם שכתבתי משום דקידוש במקום סעודה בעי ג"כ קשה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם הובא לו לאכול ואמר העלום לסוכה עכ"פ לא היה בסוכה וע"כ דלא הוה קידוש במקום סעודה דאל"כ לא היה יוצא בזה. עוד נראה לי בישוב קושית השעה"מ דהנה כל הטעם דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה הוא משום שכן אדם עושה שאוכל אכילת עראי חוץ לביתו. וביאור הדבר נראה לפענ"ד דהרי עיקר החיוב הוא תשבו כעין תדורו וכמ"ש מה דירה אי בעי אכיל וכו' וא"כ גם לענין אכילת עראי שאינו בביתו גם בסוכה פטור דהוה כעין תדורו ודוקא אכילת קבע אוכל בביתו ולפ"ז נראה לי ברור דביו"ט ושבת דעכ"פ כזית פת מחויב לאכול בביתו שצריך לקדש בביתו ולאכול ובודאי אף אם מקדש במק"א צריך שיקדש בביתו דוקראת לשבת עונג בודאי מחויב לאכול בביתו ועכ"פ דרך בני אדם בודאי לקדש ולאכול בביתו א"כ שוב מה בכך דנקרא עראי הא מכל מקום תשבו כעין תדורו בעינן וא"כ כל שהוא אוכל בביתו מצד חיוב שמחת שבת ויו"ט שפיר קובע גם לסוכה ובזה יש ליישב קושית הא"ר דלוקי מעשה דר"ג וריב"ז בשבת ויו"ט ולפמ"ש אתי שפיר דוקא כזית אחד הוא דחייב בביתו משום שמחת שבת ויו"ט אבל שם דנזכר שהביאו לו לטעום התבשיל וכן שתי כותבות וא"כ קידוש בודאי כבר קידש עם הסעודה ושוב אינו קובע דבאמת הוא אכילת עראי ואטו יש קצבה כמה יאכל ויוצא ידי סעודה בכזית אחד ושפיר מקשה מעשה לסתור ובזה יש לי ליישב קו' המהרש"ל והמהרש"א דלהס"ד דלא חזר בו ר"א והחיוב לר"א לאכול בסוכה י"ד סעודות ודרשינן תשבו כעין תדורו אחת ביום ואחת בלילה וא"כ שפיר צריך סוכה אבל לאחר שחזר בו ר"א וס"ל דתשבו כעין תדורו דרבנן וא"כ שפיר יכול לאכול רק כזית ושפיר משלים וא"ל דבעי סוכה דזה אינו דבאמת אכילת עראי הוא רק דעל כזית ראשון שצריך לאכול בשביל יו"ט ושבת בביתו גם עראי חייב בסוכה אבל כאן שכבר אכל ושתה מחמת סעודת יו"ט אחרון אם כן מה שמשלים בשביל לילה ראשונה שפיר מקרי עראי ופטור מסוכה ודוק. והנה בהא דאמרו בסוכה דף כ"ו מעשה והביאו לו לריב"ז תבשיל לטעום ולר"ג שני כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ומעשה והביאו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה וכרכו ואכלו חוץ לסוכה וכתב הר"ן דקי"ל דאם ת"ח רוצה להחמיר על עצמו רשאי ואם אינו רוצה להחמיר על עצמו גם כן רשאי ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה באמת יש להחמיר בסוכה אף באכילת עראי כמו טעימת תבשיל וכותבות דהן פירי ובפרט ר"ג דסבירא ליה דמברך בהמ"ז על שבעה מינים וראוי להחמיר גזירה שמא יאכל קבע אך זהו אם אין לו היכר אבל ר' צדוק דנטל במפה ולא הצריך נט"י א"כ זה גופא ההיכר דאם הי' כביצה כבר היה צריך ליטול ידיו ובנט"י לא שייך להחמיר דכל שא"צ נטילה הרי זה מגסי הרוח וכמו הנוטל ידיו לפירות ואם כן שפיר הי' אוכל חוץ לסוכה דלא שייך להחמיר אטו קבע דאם יהיה כביצה שוב היה צריך נטילה וז"ב ודוק. איברא בהא דפריך הא כביצה בעי סוכה לימא תיהוי תיובתא דר"י ומשני דכביצה בעי נטילה וברכה ומאי קושיא דלמא כביצה ג"כ לא בעי סוכה ורק כיון דכביצה בעי נטילה שוב שייך להחמיר עראי אטו קבע. אך באמת נראה דזה תירוצו של הש"ס דהא כביצה בעי נטילה ושוב שייך להחמיר דיהיה בעי סוכה ודוק. איברא דביומא דף ע"ט משמע דפירי לא בעי סוכה אף בקביעות כדמסיק שם אכלנום כאכילת ארעי חוץ לסוכה ואם כן יקשה על רבן גמליאל דהחמיר משום דגוזר עראי אטו קבע הא בפירות ליכא קבע ובאמת שהרא"ש ביאר בהדיא דפירי לא בעי קביעות כלל והמג"א סי' תרל"ט ס"ק ו' הקשה עליו אבל עכ"פ אי אפשר לפרש כמ"ש. אך באמת ע"כ לא אמרינן דפירי לא בעי קביעות רק לדידן דפירי לא חשיבי כלל ואף ז' המינין אבל לר"ג דס"ל בברכות דף ל"ז דז' המינין מברך ג' ברכות ומזמנים עליהם וע"ש בתוס' וא"כ שוב בקביעות ודאי חייבים בסוכה ושפיר גזר ארעי אטו קבע ובזה מיושב גם קושית המג"א על הרא"ש וכבר קדמוני בישוב קושית המג"א הרבה אחרונים ע"כ דברי מעטים ודוק.