שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ט (ה׳)

והנה החריף ושנון מוה' מרדכי מיזיש ני' שאל אותי במ"ש התוס' גיטין דף מ"א דלכך א"י למכור עצמו בעבד משום דאינו נמכר בעבד כדאמרו בב"מ דף ע"א דגר אינו נקנה בעבד עברי משום דכתיב ושב אל משפחתו ובב"ב לא תירצו כן וע"ז אמר דבאמת במכרוה ב"ד שייך ושב אל משפחתו דאינו נמכר ליותר משש ואם הגיע היובל באמצע יוצא לחירות אבל מוכר עצמו דנמכר ביותר משש ל"ש ושב אל משפחתו וא"כ שם בחציו עבד יכול להיות במוכר עצמו ול"ש ושב אל משפחתו והי' יכול למכור בעבד ולפ"ז גם כאן אם נימא דמוכר עצמו נרצע שוב הי' יכולין לרצעו אפילו כהן דל"ש ושב אל משפחתו. אבל הדבר א"א דא"כ מה פריך בב"מ שם למימרא דזה קונה עבד עברי והא גמירי דמקני קונה וגם אינו נקנה בעבד עברי והא משכחת לה דנקנה בעבד עברי כגון דימכור עצמו וגם גוף הסברא ליתא דמ"מ אינו שב אל משפחתו דהא גר אין לו משפחה וניהו דנמכר ביותר משש אבל מ"מ בעי' ושב אל משפחתו וזה אינו שב. והנה בהא דאמרו בקידושין הנ"ל חידוש הוא ל"ש כהנים ל"ש ישראלים הקשה המלמ"ל פ"ג מעבדים ה"ג דמה חידוש הא להרמב"ם מותר לישראל ב"ח ממש מה חידושי' דעבד. ולפענ"ד נראה דהנה גוף האיסור דאסרו שפחה מדרבנן הוא כמ"ש הרמב"ם שם פי"ב מא"ב דאל יהיה איסור זה קל בעיניך שהרי בן מן השפחה הוא עבד וגורם לזרע ישראל שיהי' עבד ויוצא מכלל ישראל ולפ"ז בענין זה אין נ"מ בין ישראל לעבד עברי והרי גם עבד עברי הוא ישראל גמור ובכ"ז בעת עבדותו התורה התירה לו שפחה אף שמסיר זרעו מכלל יהדות אפ"ה מותר וה"ה ישראל ממש דלענין הזרע אין נ"מ בין זרע ישראל לזרע עבד וזה שהרמב"ם למד דין ישראל מעבד והמלמ"ל האריך דמה דמיון הוא זה דנימא דשאני עבד עברי כל שנמכר יצא מכלל ישראל גמור ולפמ"ש אתי שפיר דהתם ניהו דהוא יצא מכלל ישראל אבל זרעו לא יצא מכלל ישראל ובניו מה חטאו וע"כ שהתורה לא חששה לזרע שמרבה עבדים וה"ה בישראל גמור. ומעתה מיושב היטב הא דאמרו חידוש הוא ל"ש ישראל ל"ש כהנים והיינו דבאמת עבד וישראל גמור חידוש הוא ובזה אין הבדל בין ישראל לעבד עברי והרי ראינו דהתורה לא חששה להזרע ה"ה כהנים או דלמא כיון דרבה בהן מצות יתירות א"כ אפשר דכולי האי לא התירה תורה שיחלל זרעו ויוציא אותם מכלל כהונה שרבה בהן מצות יתירות. ובזה מיושב מה דק"ל טובא היאך שייך לומר כיון דחידוש הוא ל"ש ישראלים ל"ש כהנים והרי אדרבא בכ"מ אמרינן דאין לך בו אלא חידושו. ולפמ"ש אתי שפיר דזה דוקא היכא שיש באחד מהם יותר חידוש מבחבירו אמרינן דאין לך בו אלא חידושו הקל ולא החמור אבל לענין השפחה דהאיסור הוא רק שמסיר זרעו ובזה שוה ישראל וכהן לעבד דכלם זרעם כשר ובכלל ישראלים יחשבו ודו"ק ואף דבכהנים יש עוד לאו משום זונה מ"מ לגבי הזרע אין נ"מ בין ישראל לכהן וכיון דאשתרי בשביל הזרע ממילא מותר גם מטעם זונה ובפרט דגם זונה עיקר האיסור רק בשביל הזרע שמחלל ודו"ק ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במה שחידש המהרש"א בגיטין דף מ"א דדוקא שפחה שיש לרבו משרי שרי למסור לעבדו העברי ולא שפחה אחרת שאינו של רבו רק של אחר והקשו בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז וכן השעה"מ דהא בתמורה דף למ"ד פריך בפשיטות שפחה לעבד משרי שרי ושם הוא שפחה של אחר. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת סברת המהרש"א היא לכאורה כך דניהו דמצד שהוא עבדו התורה לא חששה במה שמסיר זרעו מכלל יהדות והיינו שהתורה זכתה לו זאת אבל זהו רק שפחתו בעבדו אבל שפחה של אחר רבה של השפחה במה יזכה למסור עבד של אחר להסיר זרעו מכלל יהדות ולא לו התירה תורה. איברא דלפי מה שחידש בצל"ח דשפחה אינה אסורה בישראל רק הישראל אסור בה א"כ ליכא שום איסור על רבה של השפחה דהשפחה מותרת בישראל רק הישראל אסור בה. אך שם המהרש"א קאי בחציה שפחה שוב אסור הישראל בה וה"ה העבד אסור ולפ"ז בשפחה גמורה אפשר דמותרת וצ"ע בזה אמנם זה נראה בודאי דלכך דוקא ביש לו אשה ובנים הוא דהתירה התורה משום דשם עכ"פ אינו מסיר כל זרעו מיהדות משא"כ באין לו אשה ובנים ובזה יש לפשוט הרבה ספיקות של המלמ"ל שם ה"ד ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד מה שהאריך המלמ"ל בה"ד להסתפק איך הדין באין לו אשה ובנים אם העבד רוצה ליקח שפחה אי רשאי דאפשר דלא נתמעט רק שאין האדון יכול לכופו אבל אם רוצה רשאי וע"ז הקשה דא"כ מה משני בתמורה בשאין לו אשה ובנים והא אכתי לאו אתנן הוא אם העבד רוצה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בעבד שאינו שלו שוב הרב של השפחה אסור להשיא שפחתו שאינו שלו שלמה יגרום שיהיה מסיר זרעו של ישראל ואף דהשפחה מותרת אף בישראל גמור אבל כיון דעכ"פ הישראל מוזהר עליה א"כ גם העבד מוזהר עלי' וניהו דכל שרבו יכול לכופו התורה התירה וליכא שום איסור דהשפחה ודאי אינה מוזהרת והעבד מ"מ רשות רבו עליו וכופהו ע"ז והתורה התירה להרב אבל כל שאין לו אשה ובנים דהתורה לא זכתה לו שיכול לכופו שוב העבד מוזהר עלי' ושוב רבה של השפחה גורם איסור ואסור ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה דהקשה המלמ"ל שם בה"ג מהא דאמרו בב"ק דף כ"ח בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית דעד האידנא היתירא והשתא איסורא ותמה המלמ"ל דהא שפחה מותרת לישראל ולפמ"ש א"ש דהנה כבר הבאתי בשם הצל"ח דשפחה אינה מוזהרת על ישראל וי"ל דלכך גם הוא אינו מוזהר עלי' לשיטת הרמב"ם דהתורה לא הקפידה גם להיפך כל דאיהי אינה מוזהרת גם הוא אינו נזהר.