שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ח (ה׳)

והנה בשו"ת פ"י הנ"ל ראיתי דברים תמוהים דבמה דהקשה מה קמבעיא לי' אי שייך אמירה לעכו"ם בשאר איסורים ות"ל משום שליחות דל"ש אין שלד"ע דהא גוי לאו בר חיובא הוא ומחייב שולחו ואתמהה שלא הרגיש בדברי התה"ד סי' רצ"ט שמביא שם שכתב דשייך אין שלד"ע אף בגוי לגוי והרי העכו"ם לאו בר חיובא. מיהו זה אינו דשם בסירוס קאי למ"ד דעכו"ם מצווה על הסירוס אם כן הוה בר חיובא ושייך אין שלד"ע והנה גוף דברי התה"ד צ"ע שכתב דאף שהשליח מסרם אשלד"ע ואפשר לומר גם מכותי לכותי ונוכל לומר דכ"ש הוא דהא אין שליחות לגוי. ולכאורה לא נדע קישור הענינים וגם מה צורך לשליח לדבר עבירה ת"ל דאין שליחות לנכרי ומזה דייק באבני מלואים סי' ה' דס"ל להתה"ד יש שליחות לגוי לגוי אחר רק משום אשלד"ע אתינן עלה ודלא כב"ש ולכאורה לא נודע דא"כ מה קישור לענין שלד"ע בהך דאין שליחות לגוי. והנה הארכתי למעלת בביאור דברי התה"ד וכעת אני מוסיף כמ"ש הרא"ש בטעם התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא זכתה התורה שליחות למי שאינו תופס בשביל עצמו וה"ה לענין ד"ע ודוק. ובזה מיושב קושית הא"מ דהא בהוחזק למסור אמרינן דיש שלד"ע וכן בשוגג וכאן העכו"ם הוחזק לעשות ולסרס והוא שוגג ולמה לא יהיה שייך שלד"ע. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הכוונה דלא שייך שליחות בעכו"ם דלא זכתה התורה להן תורת שליחות ומכ"ש במקום שיש עבירה וז"ב. והנה לכאורה קשה מהא דכתב הט"ז ביו"ד סימן ק"ס סקי"א דהא דאשלד"ע הוא רק שאינו חייב מלקות ומיתה בדבר אבל מ"מ איסור יש כאן שעכ"פ נתקיים מחשבתו וא"כ קשה מדברי התה"ד שכתב דאשלד"ע והא מכל מקום נתקיים מחשבתו. והנראה בזה דהנה התה"ד כ' דהוה לפני דלפני ולפ"ז הרי חזינן דגם בלפני עור לא קפדה התורה כל דהוא לפני דלפני והיינו כשזה אינו עושה בעצמו וא"כ מה בכך שעושה איסור ונתקיימה מחשבתו זה דוקא כשאותו השליח שצוהו לעשות וכאן הוה לפני דלפני ודוק היטב ועיין ש"ך ביו"ד שם ס"ק כ"ב. והנה הפ"י שם הקשה על התה"ד דחקר בסירוס משום לפני עור וכתב דלפני עור לאחר מ"ת ליכא רק איסור דרבנן. והנה דבריו תמוהין לפענ"ד כמ"ש בתשובה אחת דמה שרמז לדברי רש"י בע"ז דף ו' המעיין יראה להיפך דאף דהתיר להם הקב"ה מענשם וכדאמרו בריש ע"ז וכי אתגורי אתגר ע"ש. וכעת אוסיף דמה שהביא ראי' מע"ז דף י"ב דאמרו דלא חשו חכמים ליום אידו או לפני אידו ואמאי הא הו"ל ספק לפני עור דהוא דאורייתא הוא תימה דשם כל דאינו דבר ברור לא שייך לפני עור ולא גרם הוא המכשול ובשלמא התה"ד חשש ללפני עור דהוה ספק פלוגתא דרבוותא ולמ"ד דעובר על לפני עור הוא בודאי גרם מכשול משא"כ בזה וז"ב. ובלא"ה אני תמה דא"כ היאך יפרנס דברי הש"ס בב"מ דף צ' דאמרו בני מערבא ס"ל כר' חדקא דאמר ב"נ מצווין על הסירוס וקעבר משום לפני עור והיינו דלעולם אמירה לעכו"ם שבות לא שייך בשאר איסורים דאינו רק חשש לאו אבל בעור הוא איסור תורה ומשמע דהוא איסור תורה דאל"כ מה נ"מ בין לפני עור או אמירה לעכו"ם דלמה יהי' שייך לפני עור בשאר איסורים דאינו רק מדרבנן בעכו"ם ולא מצד אמירה לעכו"ם וע"כ דהוא מן התורה. והנה במ"ש למעל' בכוונת התה"ד הנה לכאורה יש לעיין לפמ"ש הט"ז הנ"ל דאף דאין שלד"ע הוא דוקא לענין מלקות ומיתה אבל איסורא איכא דמכל מקום נתקיים מחשבתו א"כ לפ"ז בעכו"ם לעכו"ם לא שייך אין שלד"ע כיון דעכ"פ איסורא איכא והרי בב"נ אזהרתן זו היא מיתתן דבשלמא בישראל יש חילוק בין האזהרה למיתה דיש איסור ומלקות ומיתה אבל ב"נ כל דהוזהרו נתחייבו מיתה וא"כ כל דהוזהרו אף ע"י שליח לא שייך לחלק באזהרתן שלא יתחייב מיתה אך נראה דמכאן ראיה למ"ש הרמב"ן בפרשת וישלח דלא אמרו רק אזהרתן זו היא מיתתן ולא במה שנצטוו בעשה וא"כ לענין סירוס דהוא מדכתיב שרצו בארץ ורבו בה והוה לאו הבא מכלל עשה א"כ בזה שוב לא שייך אין שלד"ע דזה אינו אזהרה בלשון ל"ת רק בלשון עשה ובזה אני אומר ליישב מה שהקשיתי למעלה דבמדרש אמרו דב"נ נהרג אם שלח שליח להרוג הנפש ולפמ"ש אתי שפיר דשם היא אזהרה ובאזהרה בב"נ זו היא מיתתו א"כ ל"ש אין שלד"ע וכמ"ש ודוק היטב. והנה המ"א הביא בסי' ש"ז ס"ק כ"ט שכ' דבדבר שאין הישראל נהנה ממנו מותר לומר לעכו"ם לעשות והא דאסור לומר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה אפילו הדישה של עכו"ם דהתם נהנה בו שמרבה לו שכר במה שחוסמה אבל חסום פרתך ודוש בה שרי ויש לשאול דתנן שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה אלמא מותר לומר לעכו"ם לאכול גיד הנשה וכן מעשים בכל יום שאנו מאכילין לעכו"ם טריפות וי"ל באכילת העכו"ם שהדבר מוכיח ונראה שהעכו"ם להנאת עצמו קא מכוין חשבינן כאומר לעכו"ם עשה מלאכתך ע"ש. והדברים תמוהים לפענ"ד דמה ק"ל מג"ה דשם כיון דמותר בהנאה כדדייק מינה בפסחים דף כ"ב ואם כן מה איכפת לן במה שנהנה הישראל דהרי גם להישראל לא נאסר בהנאה ואינו אסור רק באכילה ולמה לא יהי' מותר להאכילו לעכו"ם אטו נצטוינו שלא להאכיל לעכו"ם טריפות ול"ש לא לפ"ע ולא איסור הנאה ושאני חסימה דאנן נצטוינו שלא לחסום פרתו בדישו וא"כ גם אומר לעכו"ם אסור שהרי גרם שיחסם פרתו ואדרבא מה שמותר לומר לעכו"ם חסום פרתך ודוש בה צ"ע דהרי הישראל הי' אסור לחסום הפרה של עכו"ם ואף דהדישה של עכו"ם דמ"מ הוא חוסם וצ"ל דכיון דאין מגיע לישראל שום תועלת והנאה בכה"ג לא שייך אמירה לעכו"ם דהישראל לא עביד כאן כיון דשליחות לא שייך בעכו"ם רק משום אמירה לעכו"ם בשאר איסורים וא"כ בכה"ג שאין מגיע לו תועלת והנאה לא אסרו חז"ל ולכך גם בשבת אם אמר בשל לעצמך שרי אבל בטריפות וגה"נ דאין כאן שום גרמת איסור דלב"נ לא שייך איסור טריפות וג"ה א"כ אין מקום לאסור בשאינו אסור בהנאה והיא תימה גדולה לפענ"ד וביותר יפלא על המג"א שהקשה דמה מקשה הגהמ"ר מג"ה דהא אינו נהנה וכתב כיון שהישראל נותן לו לאכול חשוב הנאה דכל שנותן לו ע"כ ניחא ליה שיאכל והוא תימה גדולה דמה בכך שנהנה הא גה"נ מותר בהנאה ולא מצינו זה נהנה וזה מתחייב וגם מ"ש המג"א שאסור ליתן בשר שיבשל לעצמו הוא תמוה דמה איסור יש כאן והגוי אינו מצווה על שבת ולא שייך לפני עור ולמה יאסר וגם חלוקו של הגהמ"ר אינו מובן כלל ועיין בפרי מגדים בא"א שם שכתב דבב"ח אסור לתת לעכו"ם וזה ניחא שהרי אסור בהנאה אבל במידי דאכילה לא שייך לאסור ועיין בע"ז דף ס"ג דאמרו דאם אמר צאו ואכלו ואני פורע צאו ושתו ואני פורע חושש משום יי"נ ומשום שביעית ומשום מעשר וכן קי"ל ושם היא איסור הנאה דיי"נ ושביעית ומעשר אסור בהנאה אבל באיסורי אכילה ליכא חשש ועכ"פ במידי דאכילה ודאי לא שייך זאת והרי מקרא מלא דמכור לנכרי הרי דמותר למכור לנכרי וליקח דמים והרי דמאכילו טריפות ונבילה וע"כ דכל שאינו אסור בהנאה לא אכפת לן וצ"ע. אח"כ בשנת תרי"ב בעשרה באב בהיות בטריסקאוויטץ נתיישבתי בזה דקושית הגהמ"ר דק"ל כיון דהך דשולח ירך לנכרי וג"ה בתוכו אתי כר' יהודה דס"ל גה"נ מותר בהנאה וכדמוקי לה בפסחים דף כ"ב והרי ר' יהודה בעצמו ס"ל דגה"נ נאסר לב"נ וא"כ היאך שרי ליתן לו והא עבר על לפני עור ואף דנימא דמיירי באופן דהעכו"ם יכול ליטול מעצמו מכל מקום בכה"ג עכ"פ אסור לומר לעכו"ם שיעשה דבשלמא כשהעכו"ם אינו מצווה בזה א"כ מה"ת לומר דבצוואת ישראל נעשה זאת ולא מחזי כשלוחו ואדרבא העכו"ם עושה זאת מדעתא דנפשי' אבל כל שהישראל והעכו"ם מצווין עליו א"כ כיון שמחזי דישראל מצווהו אסור אף שאין מגיע לו שום הנאה לישראל כנ"ל בדוחק. אבל גם זה אינו נראה ועוד דא"כ מה ק"ל ממה שאנו מאכילין לעכו"ם טריפות והא על טריפות אין העכו"ם מצווה ולישראל מותר בהנאה.