שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (ה׳)

ומעתה מיושב דברי התוספתא הנ"ל ודברי הרמב"ם דבאמת דברי התספתא תמוהין דאמרו המת במרחץ הקמין טמא בקמין המרחץ טמא מפני האביק הנוגע באבק טמא וטהור בעלייתו ר"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ולכאורה תמוה דא"כ מ"ט דת"ק הא כיון שלא נעשה לשמש אלא עם הקרקע טהור כמבואר פי"א דכלים משנה ב' ואין חולק בזה ועיין בר"ש שהרגיש בזה וכתב דטומאה קלה מדרבנן יש בה ותדע דהא ר"ש מטהר לגמרי הנה רצה לרפאות שבר על נקלה והדבר יפלא דהא בנעשה לשמש עם הקרקע טהור לכ"ע אף מדרבנן. ולפמ"ש יש לומר דת"ק ורבנן נחלקו באמת בזה אם הוה נעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע דת"ק ס"ל דהאביק הא לא נעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע ולכך מטמא אבל ר"ש חידש דזו מתחלתו לא נעשה לשמש רק עם הקרקע וז"ב מאד להמעיין. ומעתה דברי רבינו מבוארים דהרי כתב דאף שנתחבר לא יצא מתורת כלי להיותו ניתן בארץ והיינו שלא נימא כיון שניתן בארץ טהור ע"ז כתב דכיון שהיה כלי ולא נעשה מתחלתו בשביל זה לשמש עם הקרקע אף שנתנו בקרקע טמא וזה שהביא ראיה מדברי ר"ש שאמר שלא נעשה לשמש אלא עם הקרקע ומשמע הא לת"ק כל שלא נעשה לשמש עם הקרקע אף שניתן בקרקע אח"כ טמא ודברי רבינו מבוארים. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ק"ט שהקשה השואל שם דא"כ בצינור דיש חילוק בין קבעו ולבסוף חקקו לחקקו ולבסוף קבעו ונפלוג בחקקו ולבסוף קבעו גופא בין חקקו תיכף ע"מ לקבעו ובין נמלך אח"כ ולבסוף קבעו והשיב הגאון ז"ל דיש חילוק בין שאובה דתלוי בשם כלי וכל ששם כלי עליו אף שאינו מקבל טומאה מכל מקום כלי הוא משא"כ לענין קבלת טומאה דאינן מקבלים טומאה כל שעשאם ע"מ לקבעם בקרקע והוא כעין חלוקו של התוס' חדשים וכ"כ לעיל דדבריו תמוהין וגם מה שהקשה מדף של נחתומים דגם דתקינו שהוא המביאו להיות מקבל טומאה הי' אחר שנקבע ומדוע יגרע מאם הי' מתחלתו נעשה לשמש עם הקרקע ע"ש ולפמ"ש יש ליישב ועיין בסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ס"ז בסופו שהאריך בזה ועיין בנוב"י מהד"ת סי' קל"ז ודו"ק.