שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ד (ה׳)

ובזה דחיתי מה שרצה המופלג הדיין מוה' אהרן מסטרעליסק לחדש דענין כתיבה ומסירה הוא דבאמת התוס' הקשו בב"ב דף ע"ג דהא דא"י להקנות שטרות מן התורה היא משום דהוה דבר שא"ב ולפי זה רצה הוא לחדש דבאמת קונה השיעבוד ע"י כסף והכתיבה דאל"כ יוכל לומר לו לאו בע"ד דידי את וכ"כ התומים אליבא דרמב"ם שאדם מקנה דשלבל"ע והמסירה היא כדי שיועיל דיהיה כתפס וכמ"ש הרי"ף גבי כתובה ובזה רצה לומר דזה טעמו של הרמב"ן דדעתו דאין נ"מ בכתב והדר מסר או איפכא והאריך בזה. ולפמ"ש א"א לומר כן דשם כיון דאינו מתפיס רק שטר לבד ל"מ תפס וכמ"ש סי' ק"ד דא"ל שא"י למחול דהו"ל דבר שלבל"ע דזה אינו דחוב מקרי דבר שבא לעולם ויכול למחול וכמ"ש המהרי"ק סי' פ"ט הובא בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ה דיכול למחול אף שלא הגיע עדיין זמ"פ ובגליון הש"ע סי' ר"ט הארכתי בזה וכיון שיוכל למחול שוב ל"מ תפס ובשלמא בכתובה שם לענין היורש לא מקרי דבר שלבל"ע דלגבי היורש לא נתחייב כלל להיורש דשמא לא תבא עוד לידי גבייה לא יהיה לו מה לירש אבל גבי המלוה מקרי דשלבל"ע אף שלא הגיע זמנו וז"ב ודוק כי הוא ענין חדש. והנה מהראוי להסתפק בתפס שטרא דמקרי ג"כ תפוס כמבואר בסי' ר"ט ודעת הט"ז דאף שתפס קודם שהיה בעולם מועיל אם צריך שיהיה השטר קיים כשבא לעולם ולפענ"ד תלוי בזה אם הוא בתורת קנין או שאינו רק ספק דאם הוא מתורת קנין דמחל לו וקנה אם כן כל שאינו בעולם בעת שראוי לחול הקנין הו"ל כק"ס דכלתה משיכתו דבתחלה לא הי' ראוי לקנות דהו"ל דבר שלבל"ע ואף לר"מ כל שלא בא לעולם יכול לחזור ורק דבעת בוא לעולם קנה לה ואז כבר כלתה משיכתו וקנינו משא"כ אם הוא מתורת ספק עכ"פ מוחזק מקרי. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש המלמ"ל להסתפק במקדש אשה בקטנותו שיחולו לכשיגדיל אי מקרי דשלבל"ע דזמן ממילא קאתי והביא ראיה מהא דיכול לפדות בנו בתוך שלשים לכשיהי' בן שלשים אף דאם פדהו בתוך שלשים אינו פדוי וע"כ דזמן לא מקרי דבר שלבל"ע ותמהו עליו במקנה בק"א סי' מ"ג ובא"מ שם דשאני התם דעכ"פ נתנו לכהן והוא תפוס בפדיונו וא"כ בכל דבר שלבל"ע אי תפס לא מפקינן מיניה ועכ"פ בעת בואו לעולם הוא תפוס והוא תימה רבה על המלמ"ל.