שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ״ז (ב׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דהרי עיקר מה דלא נאמן לקטלא הוא משום דקרוב אינו נאמן אף דלא משקר ולפ"ז במקום דטוען הקרוב לזכות ונמצא שנתחייב עי"ז בזה שוב נאמן לחייב וכעין מ"ש הרר"י בטוש"ע חו"מ סי' קמ"ו וה"ה כאן כל דהאב טען את בתי נתתי לאיש הזה ושנאה ושם לה עלילות דברים ופרשו השמלה וא"כ אח"כ שנמצא מבורר שזינתה למה לא יהיה נאמן ובזה לא שייך חשש התורה שיסובב עי"ז שהקרוב מעיד לזכות דהרי אדרבא עי"ז בא לידי חוב שכיון שפרשו השמלה ולא מצאו בתולים שוב בודאי נאמן האב כנלפענ"ד ובפשיטות נראה לי ליישב קושית התוס' דהרי שם שניהם מודים הבעל והאשה שהיא אשתו שקדשה ולא נחלקו רק לענין הזנות וא"כ בשניהם מודים הי' מהראוי להאמין רק כיון דחייבה לאחריני לא נאמנים וכיון דלאסרה נאמן האב שוב ל"ש דחייבה לאחריני דהרי נאסרה לקרוביה וע"ז האמינו התורה שוב נאמן לקטלא ג"כ וז"ב ודו"ק. ומיהו לפמ"ש הרשב"א והריטב"א בענין דאמרי הא מחייבא לאחריני יש לעיין בזה: