שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ״ו (ד׳)

והנה בש"ק האזינו י"ג תשרי הקשה אותי המופלג מוה' שלום פיניליש נ"י בהא דאמרו בב"מ דף פ"ז בכרם רעך ולא בכרם נכרי היינו למ"ד גזל נכרי שרי למה לי קרא השתא גזילה מותרת פועל מבעיא והקשה לשיטת היראים נ"מ לענין אתרוג דלא מקרי לכם לכך אצטריך קרא דפועל שרי ומקרי לכם. והנראה בזה דהנה טרם יהי' כל שיח אבאר מ"ש האבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ג' דיש לדחות דברי המג"א דלפי מה דקיי"ל דיוצא באתרוג של מע"ש אף דממון גבוה הוא מכל מקום לא בעינן דין ממון אלא היתר אכילה כמ"ש הר"י קורקוס כמ"ש הכ"מ פ"ו בשם הר"י קורקוס וה"ה בגזל נכרי כל דיש היתר אכילה אף דאין בו דין ממון יצא ע"ש ובראותי כן תמהתי על שרוצה לדחות דברי המ"א בשם היראים בגילא דחיטתא ואני תמה דהיאך אפשר דלא לבעי דין ממון דהיינו שאף שאינו שלו יוצא הא בעי לכם שיהי' שלו אבל שם הפירוש דין ממון היינו שווי ממון דהיינו אף במע"ש שאין בו שווי דא"י לקדש אשה אפ"ה יוצא בזה כל שיש לו דין ממון אבל לעולם בעינן שיהיה שלו כמו מע"ש דאף דממון גבוה היא אפ"ה התורה זכה לו לאכילה והוה שלו אף שאינו שוה ממון דאסור לקדש וכדומה ואין לו שווי מכל מקום יצא בו אבל בדבר שא"ש פשיטא דבעי לכם שיהי' שלו ויש לי להוסיף דגזל בעי קנין שיהי' מקנהו לו וממי קנאו ושאני הפקר דיצא מרשות בעלים ושפיר זכה בו אבל גזל נכרי דיש לו בעלים והוא גזלו א"כ ניהו דגזל מותר אבל לא שייך קנין בו דמי הקנהו לו ושאני כל גזילה של ישראל דהתורה אוקמא ברשותו להתחייב באחריות אבל גזל עכו"ם דמותר מי הקנה לו שיהיה מקרי שלו וז"ב כשמש. ולפ"ז אתי שפיר דהנה כבר נודע מ"ש הח"ץ על דברת קושית הרש"ל דאיך שייך שיהי' גזל עכו"ם אסור והא התורה ניתנה לישראל דוקא וכתב דזה אסור בשבילנו ולא מפאת העכו"ם ע"ש סי' כ"ו ולפ"ז למ"ד גזל עכו"ם מותר הוא ס"ל דהתורה לא דברה רק בשביל הישראל ולא מעכו"ם ומעתה מה דכתיב ואכלת כנפשך שבעך זה ודאי דבעכו"ם מותר דהשתא בישראל אמרה תורה דיאכל מכ"ש של עכו"ם ומה דכתיב ואל כליך לא תתן אינו מדבר בעכו"ם רק לישראל מזהר קרא וא"כ שפיר יש לו קנין בכרם ושפיר קשה למה לי קרא דרעך למעט עכו"ם הא גזל שרי וקנין יש לו דהרי יש לו היתר אכילה וקונה הכרם ואל כליך לא תתן לא קאי על הנכרי א"כ יש לו לפועל קנין גמור בהכרם ושלו הוא וא"כ לא שייך לכם ודו"ק: