שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ז (ב׳)

נתתי לבי לעיין במ"ש התוס' בשבת דף קל"א ע"ב ד"ה סד"א נילף שבעת ימים מסוכה והקשו דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו אלא א"כ למדו מרבו ומ"ש ושמא דשמא בעלמא ניתנה למדרש עיין מהרש"א ומהר"ם לובלין שנדחקו בכוונת דבריהם ולפענ"ד ליישב קושית התוס' דהנה במ"ש בעירובין דף נ"א וכן בכמה מקומות ראיתי הא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה לפענ"ד יצא לו ממה דאמרו כלל די"ג מדות מגזירה שוה ולא אמר מתיבה שוה והיינו שאף שאין התיבות שוות כל שהוא מגזרה אחת כמו ושב הכהן ובא הכהן דאף שאין התיבות שוות מ"מ כל דהוא מגזרה אחת והיינו שעכ"פ הכוונה אחת אף שלא נאמר בתיבה שוה מ"מ הוה גז"ש וזה שחידש ר' ישמעאל דהכוונה אחת. ולפענ"ד מה דאמרו אין אדם דן גז"ש מעצמו אלא א"כ למדה מרבו. ולכאורה מה נשתנה גז"ש מכל שאר הי"ב מדות שאדם דן מעצמו ומ"ש בכללי הגמרא בשם הרמב"ן שהרי כמה מלות כתובות בתורה א"כ יוכל להרוס כמה דינים לכאורה אין מובן. ולפענ"ד דוקא גזרה שוה דהיינו שאין התיבות שוות רק שהגזרה שוה בזה אין אדם יוכל ללמוד מעצמו ורק צריך לקבל מרבו אבל מה שהתיבות שוות זה יוכל לדון מעצמו וא"כ שבעת ימים משבעת ימים שהתיבות שוות זה יוכל לדון מעצמו כנלפענ"ד דבר חדש. ובזה נראה לי מ"ש בעירובין שם ה"מ היכא דליכא מידי דדמי לי' אבל היכא דאיכא מידי דדמי לי' ילפינן ולכאורה קשה כיון דאין אדם דן גז"ש רק שקבלה מרבו א"כ הרי קיבל מרבו ללמוד גז"ש ולמה לא יוכל לדון מזה.