שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ה (ב׳)

והנה במלמ"ל שם האריך באין לו אשה ובנים אם ברצונו מותר לקחת שפחה כנענית והביא בשם הריטב"א דמותר והקשה מהא דאמרו בתמורה דף למ"ד שפחה בע"ע משרי שרי ומשני דמיירי באין לו אשה ובנים וקשה הא כיון דברצונו מותר למה לא יוכל לכפות למסור לו שפחה כנענית ולפענ"ד לק"מ דהרי המהרש"א בגיטין דף מ"א חידש דאף ביש לו אשה ובנים לא התירה התורה רק שפחתו ולא שפחה של אחרים והאחרונים תמהו מהך דמקשה כאן שפחה בע"ע משרי שרי ולפ"ז נראה לי ברור דבאין לו אשה ובנים אסור בשפחה של אחרים דהרי השפחה וילדיה תהי' לאדוניה וא"כ מפקיע זכות הרב שיכול למסור לו שפחה שלו וא"כ עכ"פ בלי רשות רבו ודאי אסור דמפקיע זכות רבו וגם רבו אסור למסור לו דהרי רק משום זכות הרב התירה תורה שפחה לעבד וכל דאין לו אשה ובנים א"י למסור לו ממילא בשפחתו של אחר ודאי אסור ואף דברצונו מותר הא כל שמפקיע זכותו של רבו אסור בשפחה של רב אחר וא"כ אף שהרב מרוצה הא לא זכתה לו התורה שפחה של אחר וז"ב ובדברי המהרש"א שחידש דהרב אין לו רשות למסור שפחתו של אחר לעבדו ותמהו עליו דבתמורה אמרו שפחה לעבד משרי שרי וכבר כתבתי בזה כמה דברים ולפענ"ד נראה דהנה הצל"ח חידש בברכות דף כ"ג דאף לשיטת הפוסקים דשפחה אסורה מן התורה היינו דב"ח מוזהר על השפחה אבל השפחה אינה מוזהרת עליו ואף דכל דהוא מוזהר היא מוזהרת היינו משום לא יקחו וזה בכהונה ואף דהשוה הכתוב אשה לאיש הנה שפחה נלמד מאשה דחייבת במצות וגמר לה לה וכיון דשפחה בעבד משרי שרי א"כ באשה לא שייך זאת ולכך גם השפחה מותרת רק שהוא מוזהר על השפחה והנה דבר גדול דיבר הרב ז"ל ואני בתשובה כתבתי ראיה מהמדרש על פסוק קדקד שעיר מתהלך באשמיו זה שמקלקל בשפחות ואמרו כ"ע גדול פלוני באשמתו הנה תלו הכל בו שילך באשמיו אבל לא עליה האשמה ולפענ"ד מכאן ראיה ברורה לדבריו דבאמת העבד מוזהר על שפחה שאינה של רבו אבל השפחה מותרת ולא שייך השוה הכתוב אשה לאיש רק בדבר השוה לכל ולפ"ז כאן ששפחה של רבו מותר למסור לו רק שפחה שאינה של רבו א"כ שוב אינו שוה בכל וא"כ שוב אין השפחה מוזהרת עליו וזהו דפריך הש"ס שפחה לעבד משרי שרי ולא נקט עבד מותר בשפחה משום דהוא באמת אסור רק דהשפחה אינה מוזהרת עליו ודו"ק ולכך משני באין לו אשה ובנים ואז הוה לאו השוה בכל ושוב גם השפחה מוזהרת עליו ובזה מיושב מה דהקשה המלמ"ל על הריטב"א ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא שפחה של רבו מותר למסור ולא שפחה של חבירו וכמ"ש ודו"ק. והנה יש לעיין לשיטת הרמב"ם דשפחה לב"ח אינה אסורה מה"ת א"כ קשה בהא דפריך שפחה בעבד משרי שרי ולמה נקט דוקא שפחה בעבד והא גם ב"ח אינו מוזהר אם היא שפחה וביותר יש לתמוה לפי דאוקמי שתלין אצלי ולמה יהיה אתנן זונה והא משרי מה"ת ואף דחז"ל אסרו אבל אתנן זונה אינו מקרי והיא קושיא גדולה ולפענ"ד נראה ע"פ מה שאמרו בסנהדרין דף פ"ב חד אמר משום נשג"ז וחד אמר משום נשג"א והתוס' האריכו בזה בד"ה ואידך והמתבאר מדבריהם דשפחה שאינה משומרת אף שאינו לוקה משום זונה אבל איסור תורה יש מספקא ולפ"ז בכהן עבד עברי אסורה לו השפחה מה"ת מספק ולכך לא אמר רק דשפחה בעבד משרי שרי דכן התירה התורה ובזה יש ליישב קושית המלמ"ל פ"ג מעבדים דכל הני מקומות דמשמע דשפחה אסורה מה"ת הוא בעבד כהן מיהו הך דנרצע בב"ק כ"ח א"א ליישב דהא עבד כהן אינו נרצע ואולי כת"ק דרבנן דעבד כהן ג"כ נרצע ודו"ק היטב ועיין לח"מ פ"ד מאיסורי מזבח ובמ"א סי' קנ"ד ודו"ק: