שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ס״ד (ב׳)

ואני תמה על המח"א דאזיל בתר איפכא דלענין ש"ש ל"מ מה שהתחייב בדיבור כש"ח לענין פשיעה חייב והרי איפכא מסתברא כמ"ש הרשב"א בב"מ דף צ"ד הובא בשיטה מקובצת שם בהא דפריך הש"ס במאי בדברים והקשה הראב"ד הא שכירות א"צ קנין וכתב הרשב"א דכל שומר שחייב הוא בהאי הנאה דנהנה ולא מצינו שיתחייב כל שלא נהנה ואדרבא ש"ח שחייב בפשיעה קשה למה יתחייב ורק כיון שזה נשען על שמירתו וכל שפשע הו"ל כהנך ע"ש וא"כ בהנך דפטרה התורה אף ש"ש ושואל משבועה ומתשלומין היאך אפשר שש"ח שלא קיבל שום טובה ורק שזה נשען על שמירתו וכל שהתורה פטרו מדין שמירה א"כ לא נשען על שמירתו משענת חזק ולמה יתחייב בדיבור בעלמא והריטב"א שמביא המח"א רמז לדברי הרשב"א הלז שש"ח אינו חייב רק שזה נשען על שמירתו ואדרבא מזה ראיה למ"ש כי מ"ש הריטב"א שמה שחייבה התורה שומרים בפשיעה הוא מפני שזה סמך על שמירתו הנה בשאר שומרים אם חייב בגניבה ואבידה מכ"ש בפשיעה וע"כ כוון לש"ח א"כ מבואר דפטור ומ"ש הריטב"א ולא קיבל עליו אחריות בפירוש כוונתו בקנין אבל בדיבור בעלמא ודאי פטור וז"ב לדעתי ומה שהביא ראיה מהא דאמרו ביבמות דף מ"ו דר"מ הו"ל האי עבדא וא"ל חזי דמנייכי קבעי לי' שאני התם דהרי אמר חזי דמנייכי קבעי לי' וא"כ קבלו עלייהו בחיוב גמור והרי באומן כל דא"ל חזי חייב כמבואר בסי' ש"ו ועיין ב"ק דף צ"ט אבל בדיבור בעלמא הו"ל פטומי מילי וצ"ע ובזה גם ראיתו מהמקרא אין ראיה דשם אמר לו בהדיא שמור נפשו וגו' והיתה נפשך תחת נפשו וגו' וא"כ בכה"ג ודאי גמר להקנות וגם הרי אמר או ככר כסף תשקול וא"כ בודאי הוה שכר וכמ"ש ודו"ק ועיין בתומים כאן ס"ק ע"א וגם הוא לא הזכיר דברי התוס' בשבועות הנ"ל ועכ"פ דברי המח"א אינם ברורים ודו"ק: