שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן נ״ו (ב׳)

וכעת נראה לי דכל הטעם דא"י אם פרעתיך חייב משום דאי איתא דפרעי' לא היה מסופק דהרי אמרינן דפרע דייק דמפרע לא דייק וא"כ כל שהפורע מסופק בודאי לא פרע דאיך שייך שיסתפק בדבר. ובזה ניחא מה שהחליטו הפוסקים במקום שלא הו"ל למידע דפטור משום שכל שלא הי' לו למידע לא שייך דפרע דייק דלא היה יכול לדקדק ולפ"ז כאן שפרע לו וזה מצא מטבע מזוייפת עכ"פ הסברא דפרע דייק לא שייך בזה דהא באמת פרע וא"כ לא שייך הסברא דפרע דייק וא"כ שוב פטור וגם לפענ"ד הרוב דאין מטבעות מזוייפות מסייע לו וא"כ פשיטא דפטור וא"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב דזה אינו דאדרבא חזקת ממון מסייע לו והרוב הוא דאינן מזוייפות ואף דסוף סוף נמצא מזוייף מכל מקום זה יש לו חזקת ממון ורוב מסייע לו ובודאי פטור ועיין ב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד שכתב דאותו שאנו מכירין מוקמינן בחזקת חי ואמרינן דאחר נהרג דהיינו אף שגם לזה השני יש לו חזקת חי מכל מקום כל שאין אנו מכירין אמרינן דזה מת ע"ש וה"ה כאן ע"ז הפרטי שפרע ויש לו חזקת ממון והרוב מסייע לו אמרינן דזה נתן לו מטבע טובה ופטור ודו"ק. והנה במ"ש לפענ"ד יש לדחות דברי הש"ך סי' ע"ה ס"ק צ"ז בספק פרעון קודם להלואה דהו"ל א"י אם פרעתיך דחייב ולפמ"ש דהטעם דחייב בא"י אם פרעתיך דאיך שייך שיסתפק בזה אם פרע והרי דפרע דייק וא"כ כל שספק פרעון קודם להלואה בזה לא שייך זאת דבאמת הוא לא ידע כמה היה שוה וא"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי ואולי כיון דהיה שלו מעיקרא ובלי ספק היה יודע כמה שוה ועיין בסימן ע"ב מבואר דבעל הפקדון יותר יודע כמה היה שוה ע"ש. מיהו לפמ"ש הט"ז בטעם דא"י אם פרעתיך דחייב מטעם דאוקי אחזקה שכבר נתחייב א"כ כאן לענין הלואה הלז כל שהיה לו ספק פרעון קודם להלואה לא התחיל החיוב דשמא כבר נפרע ופטור וגם לפמ"ש האחרונים בטעם הדבר דא"י אם פרעתיך דהוא מטעם דמהראוי לומר שלא נתחדש ענין פרעון וכמו בשב וא"ת דמוקמינן אחזקה שלא נעשה דבר א"כ כאן שכבר נעשה הספק קודם הלואה ודאי מהראוי לפטור וז"ב.