שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן מ״ה (ב׳)

ומ"ש לתמוה מדברי הש"ס שבועות דף ל"ו הזיד בשבועת הפקדון וכתבו רש"י ותוס' דמה דלא מבעיא בהזיד בשבועת העדות ורש"י כתב דהוה התראת ספק והתוס' כתבו דיכולין לומר שכחנו הרי דיכולים לומר שכחנו ולפמ"ש א"ש דודאי יכולים לומר שכחנו תיכף אלא דמ"מ כל שלא התנצל הוה חשוד על השבועה. ומ"ש ראיה מבעל התרומות סוף שער מ"ב שהקשה למה באכלתי ולא אכלתי מקרי שבועת ביטוי והלא יכול לומר שכוח הי' ונזכר וכתב כיון שבאו עדים ואמרו ששקר הי' נשבע אין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש הרי דמצי לומר שכוח הי'. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה תירוצו של הר"ן דניהו דמצי להתנצל ולומר שכוח הי' אבל כל שלא אמר הוה שבועת ביטוי וחשוד על השבועה ונאמנים העדים לומר שעבר על השבועה. ומ"ש שם מדברי הר"ן במכות על המשנה נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו שאינו חייב אלא אחת וכתב הר"ן על הכוס האחרון שהתרו בו ושתה סמוך להתראה דאל"כ יכול לומר שכחתי הרי דיכול לומר שכחתי הנה מלבד דהר"ן שבשבועות שהוא הרנב"ר אינו בפירושו על מכות שאינו מרנב"ר רק מהנימוק"י כנודע אבל בלא"ה לא קשה דבאמת כל שהתנצל ואמר ששכח ודאי אינו לוקה וכמ"ש. ומ"ש בהא דאמרו בכריתות דף י"ב דאיבעי אמר לא נתכוונתי לעדות ולא אמר שמצי לומר שכחתי לפענ"ד טענה דלא נתכוונתי יפה יותר מטענת שכחתי דשכחה לקצת פוסקים הוה פשיעה ועיין מגן אברהם סימן ק"ח ולכך ניחא ליה לומר לא נתכוונתי לעדות מלומר שכחתי ובבה"ז כריתות דף י"ב הביא קושיא זו בשם הגאון מוה' ליב צינץ ז"ל ע"ש מ"ש בזה ובתומים סימן צ"ב ס"ק א' האריך בזה ועיין קצה"ח סי' כ"ח ס"ק ח' שהאריך בזה הוא ואחיו ז"ל ואילו הי' רואים דברי הדברי אמת בזה שלא הניח פינה שלא נשתטח בה בענין הזה הי' מתבשמים בתורתו יעו"ש: