שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל״ח (ב׳)

שאלני הרבני המופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י ע"מ שנסתפק הפ"מ בהא דקיימא לן דמצות עשה אינו מחוייב רק עד חומש ובל"ת מחוייב בכל ממונו איך הדין בלאו הבא מכלל עשה דהוי עשה אי הוה כעשה או כל"ת והניח בצ"ע וע"ז שאל דהא בביצה דף כ"א אמרו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים והרי אינו רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ יפה עשו ששחטו למקולין שאינם מחוייבים להפסיד כל ממונם רק עד חומש והשבתי דהרי התוס' בחולין דף י"ב ד"ה השוחט הקשו דאמאי לא נימא הדרא לאיסורא קמא כמו גוזז פסולי המוקדשין ותי' דל"א כן כיון דגבי יו"ט אוכל נפש הותר דכתיב אשר יאכל וכיון דאשכחן דהותרה בהדיא לא אמרינן הדרא לאיסורא קמא ולפ"ז לפי מה דמוקי לה הש"ס שם בעגל טריפה וא"כ ל"ש ההיתר דיאכל לכל נפש דאינו נאכל לכל נפש וא"כ שוב הדרא לאיסורא קמא והוי לא תעשה ועיין בחידושי אבני מלואים שנספח להטורי אבן במגילה דף זיין שכתב בהדיא דבטריפה לא שייך הואיל ולא הותרה בכלל אוכל נפש אמרינן לכם ולא נכרים ואני כתבתי עה"ג שתמה אני שלא הזכיר דברי הר"ן בפ"ק דביצה גבי שני יו"ט של ר"ה שכתב דמשכחת לכם ולא לנכרים בדברים האסורים ע"ש ומה שהקשה שם באבני מלואים דחזי ישראל לאכלו שלא כדרך אכילתו תמה אני דשלא כדרך הנאתו לא הותרה בכלל אוכל נפש ומכ"ש לשיטת הרמב"ם שם פ"א מיו"ט הט"ו דהרמב"ם ס"ל דהדרא לאיסורא קמא רק כיון דשייך טעמא דהואיל בכל מקום א"כ הותר נמי הכא אע"ג דליכא הכא א"כ פשיטא דכל שהיא טריפה לא שייך לא הואיל ולא מתוך כיון דאינו בכלל אוכל נפש וע"ש בלח"מ והגה"ה בלח"מ שם כתוב דקושית הלח"מ והתירוץ מבואר בתוס' דף י"ב ובמחכ"ת לא דק דהתוס' ס"ל דלא שייך הדרא לאיסורא קמא אבל הרמב"ם דס"ל דהדרא לאיסורא קמא לדידיה נשארה הקושיא של תוס' והוצרך לדחוק בזה ועיין פרשת דרכים בדרך מצותיך מ"ש שם: