שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל׳ (ד׳)

והנה במ"ש א"ז בטעם דמתוך כיון דהוקלש האיסור וכתבתי לתמוה דאוכל נפש ביו"ט משרי שרי וכמ"ש הר"ן והנה אם נימא דגם ביו"ט אינו רק דיחוי ובאמת אסור להרבות בי"ט כיון דאינו רק דחויה ובזה י"ל דטעמי' דב"ש דס"ל דלא אמרינן מתוך הוא משום דס"ל דביו"ט אוכל נפש שרי וא"כ לגבי אוכל נפש לא שייך הוקלש האיסור דאינו איסור כלל ולכך לא אמרינן מתוך. איברא דא"כ לב"ש למה לא אמרו מתוך בהוצאה הא באמת הוצאה דשרי אף שאינו אוכל נפש נדחק הה"מ פ"א מיו"ט ה"ד דאף הוא באוכל נפש ג"כ ועכ"פ לא שייך לומר דבאוכל נפש משרי שרי שהרי אינו אוכל נפש רק שהוי גם באוכל נפש וא"כ עכ"פ לא שייך לומר דהותר ביו"ט רק דחויה וא"כ שוב הוקלש האיסור וצריך לומר כיון דמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא אף בשבת וכל שהוא ביו"ט באוכל נפש אמרינן דמשרי שרי. ובזה מדוקדק דלא סיים הש"ס גבי ב"ש מתוך שהותרה הוצאה לצורך ה"ה שחיטה וגבי ב"ה סיים כן ועוד דלקמן לענין הבערה מסיים הש"ס לב"ש כמו דלא אמרינן מתוך בהוצאה כן נמי בהבערה. וראיתי נדפס בלוית חן פ' פנחס בשם הגאון החסיד מוה' הירץ ז"ל בן זקני הרב מוה' העניך ז"ל דבר ע"ז ושם נדחק. ולפמ"ש יש לומר דבאמת מהוצאה ליכא למילף לב"ש דהא בשחיטה הוא אוכל נפש ממש משא"כ בהוצאה רק לב"ש אדרבא מה דהוא אוכל נפש ממש אינו מעלה ואדרבא לא שייך הוקלש האיסור דבאוכל נפש משרי שרי ובודאי לא אמרינן מתוך ולכך לא מסיים ה"נ דבאמת זה כ"ש מהוצאה רק דב"ש מצינו גבי הוצאה דלא ס"ל מתוך מטעם דהוצאה מלאכה גרועה מכ"ש בשחיטה אבל לב"ה דס"ל דאמרינן מתוך בהוצאה אף דהוצאה מלאכה גרועה היא וא"כ לא הוקלש האיסור ואפ"ה אמרינן מתוך מכ"ש בשחיטה דהוא מלאכה והוקלש האיסור אבל לענין הבערה דמה דהותר לב"ה משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת משמע ביו"ט מותר וכמ"ש הה"מ א"כ שוה לב"ש כמו הוצאה דהוצאה מלאכה גרועה ה"ה הבערה דאף שהיא מלאכה וכתיב ביו"ט ג"כ לא תעשה כל מלאכה מכל מקום הבערה יצא מכלל מלאכה ביו"ט דהתורה אמרה בשבת דוקא וא"כ לא הוקלש האיסור ולא שייך מתוך לב"ש ושפיר סיים גם לב"ש ה"נ גבי הבערה. ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ לסברת הה"מ א"כ בהוצאה יותר מסתבר דלא נימא מתוך מבשחיטה וא"כ גם לב"ש לא א"ש דלמא שאני הוצאה וכמ"ש הה"מ ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלב"ש כיון דהוצאה אינו באוכל נפש א"כ יותר מסתבר לומר דנימא מתוך דהרי הוקלש האיסור ורק דהוצאה מלאכה גרועה היא וא"כ מכ"ש בשחיטה דמהראוי לומר מתוך ובזה מיושב קושית התוס' דלמה לא נימא הא מני ר"ע דלא אמר מתוך גבי הבערה ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דר"ע דאמר הבערה אב מלאכה היא מקרא דלא תעשה מלאכה א"כ לא שייך מתוך גבי' דהא לא אקלש האיסור דהוה מלאכה ואינו באוכל נפש והוא לא ס"ל הדרש דביום השבת למעוטי ביו"ט ולכך מהראוי שלא לומר מתוך אבל בשחיטה דבאוכל נפש הוא מהראוי לומר מתוך דהא אקלש האיסור גבי אוכל נפש מכ"ש בשחיטה ובזה מיושב קושית המ"א ריש סי' תקי"ח דלר"ע דלא ס"ל דהבערה לא נאסר ביו"ט וס"ל דגם הוא בכלל לא תעשה כל מלאכה וא"כ מנ"ל דלא אמרינן מתוך ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"ע לא ס"ל הדרש דביום השבת למעט יו"ט לכך לא אמרינן מתוך דלא שייך הסברא דמתוך דהא לא אקלש האיסור כלל וכמו בהבערה דלא אקלש איסור כלל דבאוכל נפש מה דהותר הוא משום דהבערה לר"ע ג"כ כיון שהוא באוכל נפש ג"כ הוה כמו הוצאה וגם הבערה הוא מקלקל ואף דמתקן מאכלו הא כל שהוא צורך אוכל נפש שרי וא"כ ממנ"פ לא אקלש האיסור ולא שייך מתוך א"כ בכל אוכל נפש דשרי ביו"ט ולא אקלש האיסור כלל שפיר לא אמרינן מתוך לר"ע. ובזה נראה טעם חדש דלכך בהבערה אמרינן מתוך אף דאינו אוכל נפש דבאמת הבערה הוא מקלקל רק דהוה לצורך תיקון א"כ ממנ"פ מותר ביו"ט דהרי באמת מקלקל הוא ולצורך אכילה שוב הוה אוכל נפש והתיקון הוא באוכל נפש לכך שרי אבל לב"ש דאדרבא כיון דמקלקל הוא לא הוקלש האיסור כלל ול"ש מתוך ולכך שייך לסיים גבי הבערה לב"ש ג"כ ה"נ וכמ"ש ובלוית חן נדפס שם דהרמב"ם פסק בהוצאה לא אמרינן מתוך ובשחיטה אמרינן מתוך והוא טעות דבאמת גם בהוצאה אמרינן מתוך רק להה"מ דנדחק בטעם דהוצאה דאמרינן מתוך הקשה הלח"מ דא"כ לא מוכח מב"ש וכבר כתבתי ליישב: