שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל׳ (ב׳)

ובזה הי' מיושב מה שהקשה הרב מפיאסק ומוזכר בכמה ספרים דהרי שייך צביעה כל שהוא עולה ולא חזי לאכילה כמ"ש הרשב"א הובא במלמ"ל פי"א משבת לענין עיבוד ובזה לא שייך מתוך דהא לצורך לא הוה מלאכה כלל ולפמ"ש או"ז א"ש ואדרבא אם דבר שהוא מלאכה אפ"ה כל שהותר לצורך אוכל נפש הוקלש האיסור מכ"ש בדבר שאם הי' לצורך אוכל נפש לא היה כלל שם מלאכה ע"ז מכ"ש שהוקלש האיסור ואף אם נימא דכל שלא הוה מלאכה לא שייך דהוקלש האיסור א"כ גם כל אוכל נפש ביו"ט הותר אף לרבות כמ"ש הר"ן פ"ב דיו"ט גבי ממלאה אשה קדירה דביו"ט אינו דחויה לגבי אוכל נפש רק היתר גמור וא"כ לא שייך לומר שהוקלש האיסור דאוכל נפש לא נאסר כלל ביו"ט ולא שייך שהוקלש האיסור וז"ב כשמש ועיין בשיטה מקובצת כתובות דף זיי"ן שם וימצא דאוכל נפש לא הוה מלאכה כלל ביו"ט ומ"ש אח"כ דלרבה הא דהותר כל שהוא לצורך אדם אף ע"פ שאינו צורך אוכל נפש כמו דהותרה הוצאת הקטן לרה"ר כיון שהוא לצורך גופו הוא משום דר' יהודה דמתיר מכשירי אוכל נפש דדריש לכם לכל צרכיכם ה"ה דמותר לצורך גופו אף שאינו אוכל נפש. הנה הוא חוזר למ"ש למעלה דכל שהוא לצורך הגוף שרי אף שאינו לצורך אוכל נפש ונותן טעם דקי"ל כר' יהודא דלכם לכל צרכיכם וכבר כתבתי דהוא נגד כל הקדמונים גם תמה אני דלדידיה רבה ס"ל כר' יהודה והרי ש"ס מפורש בביצה דף כ"ב דלא כוותיה דהרי אמרו בביצה שם דבעי אביי מרבה מהו לכבות את הדליקה וא"ל דאסור והקשה לו מאין מכבין את הבקעת וא"ל הא ר' יהודה היא דדריש לכל צרכיכם הרי דרבה לא ס"ל כר"י רק כחכמים דר' יהודא ואמאי מותר להוציא ביו"ט קטן וס"ת לרה"ר וע"כ משום מתוך שהותרה לצורך וא"כ חזינן דס"ל מתוך לרבה וגם אביי שם השיב לר' אבא בר מרתא דאסור לכבות מפני ד"א והקשה לו ג"כ מבקעת והשיב דהאי ר' יהודה היא והרי אביי כרבה ס"ל ואפ"ה אוסר אף שהוא לצורך אוכל נפש וע"כ דוקא אוכל נפש שרי מה"ת ולא צורך הגוף וע"כ דברי א"ז בכל מה שחידש תמוה והוא נגד הש"ס וקדמונים. והנה מ"ש למעלה דכוונת התוס' בחולין דף ח' הוא כמ"ש כאן א"ז אח"כ התבוננתי דאין כן כוונת התוס' דהא הא"ז מיירי שהוא לצורך להשוחט בעצמו ושם בחטאת בחוץ לע"ז לא צריך כלל רק שמקרי תיקון כל דהו להוציא מידי אבמה"ח לב"נ וא"כ אינו צריך לו כלל והוה מקלקל גמור ולכך הוצרכו לדחוק דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל דהוה תיקון כל דהו חייב בשבת.