והנה במ"ש התוס' בב"ב דף ס"א דלרשב"ם בקרקע לא שייך דמים מודיעים דהא אין אונאה לקרקעות והקשו התוס' דא"כ עבדים ושטרות מ"ט וע"כ דגזירת הכתוב הוא. ולפענ"ד נראה דניהו דהטעם משום דגזירת הכתוב הוא אבל כל שאין אונאה לקרקעות יהיה איך שיהיה עכ"פ לא שייך הדמים מודיעים דכל הטעם דדמים מודיעים הוא משום דאל"כ היה תובע לו המעות מתורת אונאה וביטול מקח וכל שאין לו אונאה לא שייך הדמים מודיעים וז"ב לדעתי ועיין ש"ך חו"מ סימן שי"ב ובקצוה"ח שם לענין אם אין הלשון סותר להדמים ודאי הדמים ראי' ועי' בשיטה מקובצת כאן בשם הראב"ד ותמצא חילוק בין אם השם שוה כמו שור לחרישה שור לטביחה הדמים ראיה וכפי הנראה הוא חלוקו של הקצוה"ח ודוק. ואגב אומר דמה שכתוב בשיטה שם בשם הראב"ד דלא כל תוספות דמים הדמים מודיעים רק אם הוא בכדי שאין הדעת טועה והרשב"א דוחה ודבריו וצ"ע למה לא הביא מדברי הש"ס כאן דבס"ד לא הוה ידעינן דמיירי בכדי שאין הדעת טועה ואפ"ה נחלקו ר"י ורבנן אי הדמים מודיעים וצע"ג. שוב ראיתי בשיטה שם שהביא בסוף הסוגיא דבכדי שאין הדעת טועה דעת רבינו האי גאון דהדמים ראיה ואולי הראב"ד קאי ג"כ לפי המסקנא אבל השיטה שם כתב דא"י להלום הפירוש הזה וצ"ע ועיין בית מאיר סי' צ' ס"ט ע"ש דכעת אין הזמן מסכים לעיין ובתשובה שנאבדה ממני כתבתי בזה וחבל על דאבדן:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רכ״ב (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.