שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רכ״ב (ב׳)

הנה בב"ב דף ע"ז ע"ח המסקנא דבכדי שאין הדעת טועה אימר מתנה יהיב ליה וק"ל טובא דכאן בודאי מסתבר לומר דחשב שקונה גם הבקר וטעה בזה ומוטב יותר לומר דטעה בזה וחשב גם הבקר בכלל ובפרט דאיכא דקרו לבקר צמדא וזה תימה גדולה. ומה גם דכיון דאיכא ר"י דס"ל הדמים מודיעים וכעין מ"ש התוס' בב"מ דכל דאיכא רב דס"ל מכורה ויוצאה שוב אין ראיה דדמים מודיעים והיא קושיא גדולה. אמנם נראה דלפמ"ש התוס' דכאן ל"ש לפקדון כיון שהצמד מכור וא"כ בכה"ג יש לומר דהמעות מתנה וע"כ לא כתבו התוס' רק במקום דשייך לומר פקדון ולא כאן ועיין ש"ך סי' שנ"ו ס"ק ז' ובתשובה הארכתי בדברי הש"ך שם ונאבדה ממני (ד' יחזיר לי אבידתי) והנה במ"ש י"ל בהא דנדחקו התוס' ורשב"ם במה דפריך שם ואי אין הדמים ראיה הוה ביטול מקח והקשו רשב"ם ותוס' שם במה דקאמר וכ"ת לרבנן לית להו ביטול מקח ע"ש ולפמ"ש י"ל דקס"ד דמיירי ביותר בכדי שהדעת טועה וקס"ד כקושית התוס' דיהי' המעות פקדון ולכך קאמר ואי אין הדמים ראיה להוו ביטול מקח והיינו שיתבטל מכל וכל כיון דאין הדמים ראיה ואמרינן דלשם פקדון נתנו לו וא"כ להוי באמת ביטול מקח ול"ש תירוצו של התוס' דבאמת יקשה דיהיה ביטול מקח וע"ז אמר דכ"ת ביטול מקח לרבנן לית להו ואמרינן דבאמת גמר וקנה ונתן אף ביותר מכדי שהדעת טועה. וע"ז פריך מהך דר"י המוכר ס"ת והיינו דגם שם מיירי אף ביותר מכדי דהדעת טועה דסתם קתני ואפ"ה פליגי רבנן ובזה מיושב קושית התוס' והקדמונים בשיטה דלפרוך מרישא.