שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רכ״א (ב׳)

הנה מה שנסתפקת אם שייך בכת"י דין קדימה הנה מדברי הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' מ"ז בסופו בראובן שהודה בכת"י לנמואל בן אחיו שמעון שכל מה שיש לו משותף בינותם ואח"כ נשא אשה דאם כתב לה מטלטלי אגב קרקע ואין לו שיכול למכרו ואינו נאמן בהודאתו ואף שקדמה הודאתו חיישינן לקנוניא ומצאתי בקצה"ח סי' ס"ט ס"ק א' שהרגיש בזה וכתב דמ"מ אם תפס זה שיש לו הכת"י נאמן בתפיסתו לומר שהכתב נכתב בזמנו ע"ש. ולפענ"ד מדברי הרשב"א הנ"ל משמע דאף בתפס לא מועיל שהרי כפי הנראה מהרשב"א שם מיירי באופן שנמואל היה מוחזק בכל מה שטען וכ"כ הש"ך בהדיא בסי' צ"ט ס"ק ו' ליישב דברי הרשב"א דלא יהי' סותרין למ"ש בתשובה אחרת וכתב דמיירי כשהיה מוחזק ע"ש וא"כ הרי דאף בשזה מוחזק בנכסים אפ"ה לא מועיל בכתבים וחיישינן לקנוניא כל שאין לו מיגו. הן אמת דדברי הש"ך דחוקים לומר שהרשב"א מיירי שם באופן שהוא מוחזק ולא נזכר בדברי הרשב"א רמז מזה ועיין תומים שם שדחה ג"כ דברי הש"ך בזה. אמנם נדחק ליישב דברי הרשב"א הסותרין. אך לפענ"ד נראה בהא דהאריך הד"מ שם אי אמרינן מיגו במקום חזקה שכל מה שיש ביד האדם הוא שלו לפענ"ד נראה דבאמת כל דיש לומר דגם כעת הוא שלו פשיטא דלא אמרינן מיגו נגד חזקה ולהוציא מחזקת האיש ואמרינן דכל מה שביד האדם הוא שלו אבל במקום שכעת הוא אין לו חזקה שהוא שלו רק שהיה לו חזקה דמעיקרא בזה פשיטא דכל שיש לו מיגו נאמן לומר שהוא של אחר ולא שייך מיגו במקום חזקה כיון דעכשיו אין לו החזקה ולפ"ז שם בנמואל דיש לנמואל כת"י שהנכסים של ראובן משותפים א"כ כעת בודאי הם שלו החצי דכת"י מעיד לו והודאת בע"ד כמאה עדים דמי רק דאנן לא מהמנינן ליה לגבי אשה ואמרינן דלמא קנוניא עשה והקדים הכתב ולפ"ז כיון שעכ"פ יצא מחזקת ממונו ע"י כתב ידו ואנחנו לא נדע מתי יצא מחזקתו בזה שפיר כל דא"א להגביל הזמן מתי יצא מחזקתו שפיר מהמנינן ליה במיגו ולא שייך מיגו במקום חזקה דהא לא נודע החזקה. וכבר כתב הרשב"א לענין טריפות שנמצא בבהמה דאם א"א להגביל זמן מתי נטרפה מטרפינן עד זמן הידוע שהי' שלו ולפ"ז גם כאן מה"ת לא נאמין אותו במיגו דהרי הכת"י לפנינו ואף דיש לחוש לקנוניא עכ"פ לא שייך להעמיד על חזקתו. ומעתה זהו שם אבל בהך דתשובת הרשב"א סי' אלף מ"ז שיש לומר דגם עכשיו הוא בחזקתו פשיטא דלא אמרינן מיגו במקום חזקה ועיין ב"ש סי' ק' מ"ש בסתירת דברי רשב"א האלו. ולפענ"ד הדבר נכון כמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' בגיטין דף ד' שהביא הקצה"ח שכתבו דחיישינן דאחר הכתיבה תתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו והדבר תמוה דסוף סוף היאך נאמין לה ומזה העלה הקצה"ח דאם תפס נאמן וע"ש שגם מהר"ם לובלין פירש כן בשם התלמידים. ובאמת שהדבר יפלא דהאיך נאמין לה ודלמא עשו קנוניא ולפמ"ש יש לומר כיון דבאמת היה לו מגו לבעל לתת הנכסים לה א"כ לא שייך מגו במקום חזקה דהא הכת"י באמת מעיד שמזמן הכתוב בגט נתגרשה וכל שתפסה שפיר נאמנת ואף בלי תפיסה תהיה נאמנת וכמ"ש ודוק ויש להאריך בזה אלא שלא נפניתי כעת: