שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״כ (ד׳)

עוד נ"ל ליישב הקושיא הנ"ל דהנה לכאורה קשה לי בהא דמסיק הש"ס דלוקח ידו על התחתונה ועיין רש"י אבל גבי הקדש גדול משמע והדבר תמוה דל"ל לומר דגדול משמע ת"ל דאף אם הוה ספק הא בהקדש הוה אמירתו להקדש כמסירה והרי קי"ל בסי' מ"ב דבתפס אמרינן בכ"מ דיד בעהש"ט על העליונה וא"כ מכ"ש בהקדש דודאי מקרי תפוס ההקדש ובלא"ה כל שספק בהקדש אזלינן להחמיר ועיין ביו"ד סי' רנ"ט ובש"ך שם וא"כ למה לא נימא הגדול הקדיש מספק וצ"ל כיון דהספק אם נתכוין להקדיש הגדול או הבינוני או הקטן בכה"ג אזלינן לקולא ואמרינן דמספק לא כוון להתפיס קדושה על הגדול ולא נחית קדושה על הספק ולפי זה מכ"ש לענין לוקח דנהי דלשון השטר נוטה יותר הא יוכל לטעון אני לא נתכוונתי להקנות לך כ"א הבית הגרוע וכל שלא נתכוין להקנותו לא קנה אף שלשון השטר נוטה יותר לזה וע"כ לא כתב הרשב"א רק בענין מחילה וכדומה דכל שהלשון נוטה לזה יוכל הלה לומר כבר מחלת לי אבל לענין לוקח במה קנה לה כיון דיד בעהש"ט על התחתונה ומספיקא לא קנה וז"ב ודוק וצ"ע בזה. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש בגליון הש"ך שלי בחו"מ סי' שי"ב שהאריך לחלוק על הסמ"ע ודעתו דלא קי"ל כר"י רק כרבנן ולא אמרינן דהדמים מודיעים ואני כתבתי בזה"ל עיין בתוס' ב"ב דף ז' ע"א ד"ה והוא ובמהרש"א שם ודוק וכעת עיינתי בזה וראיתי דבאמת ניהו דדברי הש"ך תמוהים משם דהרי התוס' הקשה דנימא דהדמים מודיעים אבל באמת גם דברי התוס' תמוהים דהרי אנן לא קי"ל כר"י ולא אמרינן דהדמים מודיעים וכמ"ש בעצמם בר"ה דף ז' ובפרט בקרקע דיש לומר דגם ר"י מודה דאין אונאה לקרקעות וצ"ל כיון דזה דוקא כשהלשון סותר להדמים אבל כל שאין הלשון סותר אמרינן דהדמים מודיעים אם כן דנקרא בית כור בשמא עכ"פ מקרי אין הלשון סותר ואזלינן בתר דמים ודוק ויש ליישב בזה קו' המהרש"א ודוק. שוב הראני חכם אחד דברי הנימוקי יוסף והובא בלח"מ פרק י"א ממכירה הלכה ח' שפירש דהיכא שרוצה לעיולי בדברים מה דלא אמר אין הדמים ראיה אבל לפרש דבריו יכול לפרש דבריו ע"ש וגם לשיטתו קשה דהא שם יוכל לפרש דבריו דלא כוון רק לשדה אחת או לשדה הקטנה והלח"מ שם הקשה מהא דמראהו נפל דלמה לא נימא הדמים מודיעים וכתב דמיירי שכזה היה שוה בתחלה אלא שיאמר לו זה שמכרתי ומראהו נפל ע"ש ובמחכ"ת לא זכר שם מה דפריך הש"ס ולחזי היכן נפל ומה פריך הש"ס הא הדמים מודיעים כמ"ש ודבריו צ"ע: