שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ז (ב׳)

ובזה מיושב היטב הרבה קושיות שהתעוררו האחרונים בענין רואה דם מחמת תשמיש ובעל חוות דעת סי' קפ"ז ס"ק ג' קבצם אחת לאחת ולפענ"ד יש ליישב עפמ"ש דמה שהקשה דאם נימא דהוא מטעם וסת א"כ בימי עיבור והנקה לשתרי דאינה קובעת וסת הנה לפמ"ש באמת אינה קובעת וסת קבוע לגמרי דשמא בא מחמת הבעל וא"כ עכ"פ מיחש חיישה לה עכ"פ ואף אם נימא דאף לחד זימנא אינה חוששת בימי עיבור והנקה היינו משום דדמיה מסולקין. אך זה דוקא במה שיש לחוש שנשתנה גופה אז אמרינן דבימי עיבורה והנקה אין לחוש שתתפעל מהמקרים בגוף דדמיה מסולקים אבל מה שגורם לה אצבע של הבעל זה אפשר דאין הבדל בין שאינה מעוברת או מעוברת דיוכל להיות דחימוד של זה גרם לה שתראה וזה נראה לפע"ד מה דתלינן שאין כל האצבעות שוות והוא תימה דמה"ת לתלות בזה ולפמ"ש י"ל כיון דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש תלינן דלא יצתה מן הרוב ורק אצבע של בעל גרם לה ומה"ט לא נקבע לה ווסת והו"ל כווסת הגוף שאינו קבוע. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בחוות דעת שם דהיאך אפשר שיעקר ווסת שנקבע ג"פ בפ"א שלא תראה והא בעי עקירה ג"פ ועוד הקשה דהא זה ודאי דשפופרת אינו מביא חימוד כ"כ כמו תשמיש וא"כ היאך אפשר לסמוך על השפופרת נגד הווסת וגם קושיות הב"י דהיאך מועיל שפופרת הא אין כל האצבעות שוות ואף באתחזקה לכל האצבעות ל"מ דאינו שוה בשוה שפופרת לאצבע וע"ש שהאריך בזה.