שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ד (ב׳)

על מה שהקשה בהיותי אצלו בשנת תד"ר בהא דכתב הרמב"ן פרק חזקת דטעמא דחזקה שלש שנים לאו משום אזדהר בלחוד רק כיון דשתק ולא מיחה רגלים לדבר אלא שתוך שלש אמרינן ליה למחזיק אחוי שטרך ולאחר שלש כיון דלא נזהר יותר משלש שנים בשטר איתרע לי' האי טענה ואמרי' דלא לחנם שתק ע"ש וכ"כ בתורת חיים ריש פרק חזקת הבתים וע"ז הקשה דא"כ למה לי חזקה דשלש שנים הא כשיבואו עדים ויאמרו שראו אותו האיש שישב בהן זה כבר בשנה ראשונה מהשלש שעברו א"כ סגי דבאמת מכיון דשתק ולא מיחה רגלים לדבר ורק דאתרע החזקה דא"ל אחוי שטרך וכיון דלא איתרע משום דכבר עבר שלש שנים א"כ די בזה מדלא מיחה ואנן בעינן שיעידו העדים על שלש שנים רצופים כמבואר בסי' כ"ט. והנראה בזה דהנה כבר נודע דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לא הוה חזקה דחזקה קמייתא עדיפא זולת באיכא תרתי לריעותא כמבואר פ"ק דנדה דף ב' ולפ"ז כאן יש להמערער חזקה קמייתא והנתבע יש לו חזקה דהשתא דשלש שנים הוא חזקה דהשתא דאדם היושב שלש שנים במקום אחד פשיטא דנתחזק בחזקה דהשתא דזה הוא שלו עד שאף בשטרא לא מזדהר והו"ל כאלו הי' לו שטר שקנה השדה הלז ולפ"ז ניהו דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לאו כלום כאן כיון דיש חזקה דלא מיחה הרי ניכר דמכרו לו וא"כ הו"ל תרתי במקום חדא ומועיל ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ן דעד שלש שנים כיון דגם חזקה דהשתא אתרע דאמרינן אחוי שטרך אם כן ל"מ נגד החזקה דמעיקרא אבל כל שעברו ג' שנים אם כן יש לו חזקה דהשתא ועוד יש ריעותא מדלא מיחה הו"ל כתרתי במקום חדא דמועיל כנלפענ"ד דבר חדש.