שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (ד׳)

שוב הראוני שבשערי משפט סי' רל"ב הביא קושיא זו בשם חכם אחד על הה"מ ועל המלמ"ל מרגיש הוא בעצמו וגם הראוני דבש"ך סימן רכ"ז ס"ד הביא בשם הג"א כעין דברי המלמ"ל הנ"ל אבל הוא אתי עלה מטעמא אוחרי מטעם מיגו יעו"ש. והנה התוס' הקשו בהא דאמר אבעי ליה לעיוני כיון דיהיב זוזי והקשו מ"ש משאר מקח טעות דלא אמרינן כן וכוונתם דבכל מקח טעות יוכל לחזור אף לאחר נתינת המעות כל שמוצא המום יכול לחזור בו וכדקי"ל בש"ע חו"מ סי' רל"ב וכמ"ש למעלה וכן נראה מהתוס' בכתובות דף נ"ח דדוקא בהנהו דאית להו קלא הוא דחדשו בשם רבינו אליהו דא"י לחזור לאחר שנתן המעות משא"כ בשאר דברים (והרב בעל הפלאה שם תמה על התוס' דמנא להו דיכול לחזור עד נתינת דמים והעיקר תלוי בשעת קנין. ובמחכ"ת נעלם ממנו כל זאת ואזיל בתר איפכא ואדרבא אף לאחר נתינת המעות הי' יכול לחזור כמ"ש התוס' בבכורות דף י"ג ורק בשביל דאית לי' ולא הי' לו לעיוני קודם שנתן המעות אבל בשאר דברים יכול לחזור) ומ"ש התוס' דבע"ז הי' לו לעיוני טפי דשכיח למצוא ע"ז לפענ"ד יש לומר דאדרבא מסתמא לא הי' מוכר ע"ז ואם מכרה הי' מבטלה דאף בצורף ישראל מבטל לה כדאמרו בע"ז דף נ"ג ולא היה לו לחוש דלא היה יודע שיש בה ע"ז. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בב"ב דף ל"ד אמרו דכי מטי זוזי לידיה אסתלק לי' ע"ש ברשב"ם ותוס' ולפ"ז שפיר אמרו כיון דיהיב זוזי אבעי לי' לעיוני דהא אבעי לי' לעיוני כיון דכבר אסתליק העכו"ם שוב הו"ל ע"ז של ישראל דלא בטלה לאחר שמשך ולא שייך לומר דיכול לחזור בו כל שמוצא מום דבאמת יוכל הנכרי לטעון דאלו היית מעיין ומצאת ע"ז הייתי מבטל אותו או לדידך דהיה שוה ממון ואתה גרמת הנזק מה דל"מ ביטול שלי ומה אכפת לי' בזה במה שאתה עשית המום בעצמך וזה דוקא כשנתן מעות ואסתלק לי' הנכרי דאף לפירשב"ם דנכרי מסתלק משום דרוב קנינו בכסף הא גם כאן כל שנתן כסף וגם משך שוב לא יוכל לחזור בו ומכ"ש לשיטת התוס' שם ע"ש ודוק. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית המחנה לוי שהקשה בהא דכתב הט"ז סי' קמ"ו לפרש דהא דאמר רבא סיפא מחזי כמקח טעות והיינו לפי שהעולם יחשבו שמכר לו באמת ע"ז שידע שיש בה ע"ז וע"ז הקשה דממנ"פ אם ידע מזה שוב מותר דהא ביטלה כל שמכרה לצורף ישראל וכדאמרו בדף נ"ג. ולפמ"ש אתי שפיר דהעולם יחשבו שבשעת נתינת המעות לא ידע רק אחר כך קודם שמשך ונכרי מכי מטי זוזי לידיה אסתלק ליה ושוב אין בידו לבטלה. ובזה יש לומר דלכך נקט הטור דוקא ביש מעות ומשיכה הוא דא"י לחזור כיון דהטור באמת נסתפק בסי' ש"ד איזה מהם קונה בעכו"ם ואם כן שוב העכו"ם לא מסתלק לפרשב"ם דלכך מסתלק דקנינו בכסף אבל אם אינו קונה בכסף אינו מסתלק ולא שייך מקח טעות ולכך הוצרך תרוייהו וגם הפרישה כתב עד"ז והט"ז דחה אותן ולפמ"ש אתי שפיר ע"ש ודוק. והנה יש להסתפק אם הנכרי רוצה לחזור באמרו שאדעתא שיש בו ע"ז לא רצה למכור אם יכול לחזור בו לאחר קבלת המעות ולדעתי לאחר קבלת המעות לא יכול לחזור דגם הוא היה יכול לעיין ומדלא עיין מחל לו וגם יש להסתפק אם החזרה היא בכל המקח או דוקא במה שמצא ע"ז והדבר דומה לפלוגתת הרמב"ם והטור בחו"מ סימן רט"ז ע"ש בסמ"ע וט"ז אך נראה דאם נתן המעות כיון דלא נתברר איזה מעות נתן בשביל הע"ז ואיזה בשביל הגרוטאות מטבע לא בטל עכ"פ מדרבנן ונאסר כלו ואפשר שזה החילוק בין נתן המעות ללא נתן המעות ויש להאריך בזה על כל קוץ וקוץ ודוק היטב כי יש בו ת"ל הערות נפלאות: