שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (ב׳)

על מה שהאריך בסוגיא דבכור שנפל לבור וביקש מאתי ליישב לו דברי ה"ה התמוהין בפ"ב מיו"ט שכתב דאם עבר ובקר בכור שנפל בו מום מעיו"ט שיש מי שמתיר לשחטו שזה שלא כסוגיית הש"ס דאמר וחכ"א בין שנולד מום בעיו"ט בין שנולד בו מום ביו"ט אין זה מן המוכן ואמרי' דהיינו ר"ש ומוכח שם דאף בדיעבד אינו מן המוכן ואיך אפשר לומר דמותר לשחטו. הנה באמת היא תמוה גדולה וכבר התפלא בזה הפר"ח סי' תצ"ח ודחאו מהלכה ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ה נשאל ע"ז ונדחק מאוד לחומר הנושא כאשר יראה המעיין וכאשר נתתי לבי לעיין נראה לפענ"ד ליישב דהנה התוס' בשבת דף מ"ג הקשו בד"ה טבל דמ"ש גבי טבל דאמרינן דאם עבר ותקנו מתוקן וכאן אינו מן המוכן אף שכבר עבר והניחו בקושיא ואא"ז המג"ש שם האריך שם בדברי התוס' ובדף מ"ו שם ולא העלה דבר ברור. אך לפענ"ד נראה דהדברים כפשטן דשם כל שאילו יעבור על איסור דאין מפרישין תרומות ומעשרות כבר מתוקן הטבל נמצא דעכ"פ בידו לתקנו אף שיעשה איסור אבל עכ"פ בעצם הדבר יוכל לתקן הטבל שיהיה מתוקן וזה אומרו שאם עבר ותקנו מתוקן והיינו שעצם הטבל יהי' מתוקן אבל כאן ניהו דיעבור ויראה המומין אף שאין רואין מומין אבל עכ"פ אין בידו דלמא לא יהיה בו מום ולכך אף כשנמצא שיש בו מום עכ"פ מוכן לא מקרי דהא היה מקום שלא יהיה בו מום ולכך אינו מן המוכן וז"ב כשמש ההבדל שבין הסוגיות. איברא דלפ"ז בנולד בו מום מעיו"ט רק שלא ראו מעי"ט אם כן שוב הוה בידו דאם יעבור ויראה יהיה מותר לשוחטו וא"ל דשם הוא בידו ממש וכאן תלוי בכהן דזה אינו דהרי גם שם פירש רש"י דאף שביד אחר לתקן ג"כ חשוב מתוקן ועיין באא"ז המג"ש שם שכ' דאף דתורם שלא מדעת אינו תרומה אפ"ה חשוב מתוקן דאם עבר ונתן לו רשות ואין שליח לדבר עבירה ע"ש (ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ט מ"ש בזה הגאון מוהר"ץ ז"ל והנוב"י ולא זכרו מדברי המג"ש האלו) ואם כן ה"ה כאן והיא קושיא גדולה וצ"ל דלפמ"ש התוס' בבכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך דאף מום קבוע לפעמים יש לו רפואה אם כן כל שלא ראו אותו מעיו"ט יוכל להיות דנתרפא ואינו מן המוכן וז"ב. אמנם עדיין קשה כיון דבה"ש ראו שיש בו מום קבוע וחזו למשחטי' אם הי' כהן דכל שיש בו מום קבוע אף שיכול להתרפאות מכל מקום שוחטין עליו כדמשמע מהתוס' שם אם כן מה בכך שאח"כ בבוא השבת תתרפא הא בה"ש אחזי ואף דאדחי אח"כ הא אין מוקצה לחצי שבת כמבואר בש"ע או"ח סימן ש"י דקי"ל כמ"ד דאמרו אין מוקצה לחצי שבת וצ"ל דאותן חכמים ס"ל כל"ק דרבא השיב דיש מוקצה לחצי שבת וגם בירושלמי משמע דיש מוקצה לחצי שבת ועיין בב"י סי' ש"י ושפיר קאמרו דאין זה מן המוכן אבל לדידן דלא קי"ל כל"ק ואין מוקצה לחצי שבת אם כן בכה"ג הוה מן המוכן כל דאחזי בה"ש וז"ב. ובזה מיושבין היטב דברי רש"י במ"ש במשנה דבכור שנפל לבור דר"ש דאמר אין זה מן המוכן לאו משום מוקצה אסר ר"ש דהא ר"ש לית ליה מוקצה אלא משום דהוה כדן דין אינו מוכן וה"ק אין התרתו היתר ואינו מוכן להכשר ותמהו התוס' דמשמע דבדיעבד מותר דרק אינו מוכן להכשר ובאמת בש"ס משמע דאף בדיעבד הוה אסור ואינו מן המוכן ועוד בש"ס שבת דף מ"ו משמע דמשום מוקצה אוסר ר"ש ע"ש ועיין במהרש"א שכתב שגם רש"י כוונתו דאינו הכשר ואסור אף בדיעבד ובאמת אף שהדין כן אבל לשון רש"י תמוה ומגומגם ע"ש שנדחק. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ר"ש אמר אם אין מומו ניכר והיינו שלא נודע אם הוא מום קבוע וכיון שכן שוב אין בידו לתקנו דהא יוכל להיות שימצא שאינו מום קבוע וא"כ שוב אינו מן המוכן ומה מאד מדוקדק דברי רש"י שכתב כלומר אין היתירו היתר דאינו מוכן להכשר וכמ"ש התוס' בשמו והיינו דכיון שאינו מוכן בודאי להכשר שוב אין היתירו היתר אף בדיעבד דלא שייך שאם עבר ותקנו מתוקן דאולי לא ימצא היתר ובזה מיושב גם קושייתם השניה דבאמת צריך להבין למה כתב רש"י שני טעמים משום דן את הדין ומשום מוקצה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מוקצה לר"ש לית ליה ודן את הדין ג"כ ליכא דהא אם עבר ותקנו מתוקן שוב הו"ל כטבל וע"ז כתב רש"י כיון דמוקצה הוה דאולי לא ימצא בו מום קבוע שוב הו"ל דן את הדין כיון דאין בידו לתקן שיהי' מותר בודאי וז"ב מאד. ובזה יש ליישב הא דאמרו בביצה דף כ"ו לימא מסייע ליה ושווין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן והא הכא דבכור מעיקרא הוה חזי אגב אמו ואתיליד ליה אדחי והדר אחזי לחכם אשתרי לי' ופירש"י דחזי אגב אמיה לשחטו דמותר דברחם תלה רחמנא ותמה בלוית חן פרשת ראה דלמה לא קאמר דאתחזי לי שמותר להטיל מום בבכור קודם שיולד כמבואר סימן שי"ג ואם כן היה חזי ביה"ש להטיל בו מום ע"ש.