שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ז (ב׳)

הנה שיטת הפוסקים ועל גביהם הרשב"א ז"ל דבעינן דבר שנאסר מתחלת ברייתו וזה מקרי בריה. לפענ"ד הטעם בזה דהנה כל הטעם דבריה חשוב ולא בטיל היא לפי שלא פירשה התורה ובין גדול ובין קטן במשמע ולכך בעינן שלא יהיה שמו עליו כשתתחלק וכמ"ש התוס' בחולין דף צ"ו וכן קי"ל בסי' ק' ביו"ד ולפ"ז זה דוקא כשנאסר מתחלת ברייתו א"כ לא שייך לומר בזה דהקפידה תורה על שיעור שהרי כמות שהוא מתחלת ברייתו אם קטן אם גדול כך איסורו אבל כל שלא נאסר מתחלת ברייתו א"כ חזינן דהקפידה תורה על ענין חשיבותו שיתחשב יותר וממילא כ"ש דאינו חשוב ג"כ בטל וז"ב לדעתי. ובזה נראה לפענ"ד דאף כשאינו נאסר מתחלת ברייתו רק שלא הקפידה תורה על חשיבותו רק שדוקא בענין הלז היא גדר הדבר ולא באופן אחר עד"מ שלא אסרה תורה רק הגיד שעל הכף אבל קודם שהוא על הכף לא נאסר לא שייך בזה ענין שאינו נאסר מתחלת ברייתו דהרי כשבא על הכף ובזה הוא הגדר שנקרא גיד הנשה בזה נאסרה ומקודם לא נאסרה וז"פ וברור. הארכתי בזה לפי שראיתי להכו"פ סי' ק' ס"ק ז' הקשה לשיטת רש"י ריש פ' גה"נ דהגיד גדר תיכף ואינו נאסר רק אח"כ כשבא על הכף א"כ למה גיד הנשה נקרא בריה דהא אינו נאסר מתחלת ברייתו. ולפמ"ש אתי שפיר דהא לא אסרה תורה רק מה שעל הכף ובעוד שאינו על הכף לא חל עליו שם גה"נ וז"ב. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף במה שכתב הכו"פ לחדש שם דבתולעים המתהווים בפעושי פירות שקורין מילבין דאינן נקראין בריה דהרי לא נאסרו מתחלת ברייתן דכל זמן שלא פרשו מותרין ואינן קרויין שרץ ורק כשירחשו הן אסורין ע"ש. ולפמ"ש הן נסתר מחמתו כל הבנין דשם מה שהקפידה תורה שירחשו אטו בשביל זה דלא חשיבי מקודם שירחשו זה ודאי א"א להלמו דהם ברואים ועומדים ומ"ל אם ירחשו ואם אין ורק דכ"ז שלא ירחשו אינם בגדר השרץ השורץ על הארץ וא"כ כל זמן שלא רחשו לא נאסרו דל"מ שרץ אבל מ"מ מקרי שנאסרו מתחלת ברייתן דאם קרה מקרה שהי' רוחשין מתחלת ברייתן הי' נאסרים תיכף וז"פ. ובזה נראה לפענ"ד מה שהקשה שם דלמה השיבו רבנן לר"ש דחטה לית בי' נשמה ת"ל דאינו נתחייב עד שיראה פני הבית וא"כ לא נאסר מתחלת ברייתו. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו עד שראה פני הבית לא מקרי תבואה שנימא דהקפידה תורה על חשיבותו וע"כ דגזירת הכתוב היה שלא יתחייב בתרומה עד שיראה פני הבית נקבע לתרומה ולמעשר וא"כ מה ענינו לאינו נאסר מתחלת ברייתו דהרי אם היה יכול לראות פני הבית בתחלת ברייתו ג"כ נתחייב וא"כ אין הקפידא בשביל החשיבות רק שגדר טבל אינו רק ברואה פני הבית ולשיטת הראב"ד משיעשה גורן ועיין ב"מ דף פ"ח. איברא דהתוס' בחולין דף צ"ב ד"ה מ"ט כתבו ולר"ש דחשיב חטה בריה היאך תרומה עולה בק"א הא מקרי בריה וכ"ת דלא חשיב בריה כיון שלא נתחייב עד שיתמרח אכתי ערלה וכה"כ לא לבטלי.