אך יש לומר דכיון דהחזירו ליד בעליו הרי פקע מיניה חיוב הראשון ואף דנתחייב גם אח"כ בגניבה ואבידה כמבואר בסי' ע"ב זה ודאי דהו"ל כמקבל אחריות בביתו של עכו"ם על חמצו של עכו"ם דהרי כבר החזירו אבל במה שחידש המג"א דאף שהפקידו ביד אחר והאחר קיבל אחריות מותר לפענ"ד מהראוי לאסור דהרי רוצה בקיומו כדי שלא יתחייב באחריות ול"ד לחמצו של ישראל שהפקידו ביד עכו"ם וקיבל עכו"ם אחריות דשם לא רוצה בקיומו דהרי העכו"ם יתחייב באחריות ואדרבא ניחא לי' אם יאבד ויגנב דהעכו"ם ישלם לו אבל כאן דהוא באמת יצטרך לשלם להעכו"ם ומה בכך דהוא יגבה מהשני דלמא הראשון קשה והשני נוח ועכ"פ הוא רוצה בקיומו ועיין ח"י שכתב ג"כ דאין דברי המג"א נראין אך לא כתב שום טעם ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו דשמא העכו"ם הראשון יעליל עליו ואף אחריות באונס מקרי אחריות כמבואר בסי' ת"מ ס"א שכן היא שיטת הרמב"ם. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הט"ז שם על שיטת הרמב"ם דלשיטת הרמב"ם דס"ל דבעירו חמירא דבני חילא היינו מה שנתחייב שלא כדין רק עפ"י אונס דא"כ מה פריך הש"ס למה לי לא ימצא הא איצטריך ע"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שנתחייב מחמת אונס שוב רוצה בקיומו שלא יהיה חייב לשלם באונס ובאלמות וא"כ פשיטא דאסור ומ"ש דלשון בעירו לא אתי שפיר עיין פסחים דף למ"ד ודוק. גם מ"ש דלשון כדאמר רבא לא אתי שפיר אדרבא זה ראיה דאם מחמת אונס ואלמות מקרי שלו מכ"ש בקיבל אחריות בפירוש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ה (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
