שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ה (ב׳)

הנה מה שהאריך בענין קבלת אחריות על חמצו של עכו"ם המבואר בסי' ת"מ הנה גם אנכי הארכתי בזה בחידושי לסי' ת"מ ובתשובה אך כעת קשה למגמר עתיקא וחדשות אני מגיד מה דקשה לי כעת בהא דשיטת ר"ת דמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם דשרי ולכאורה ק"ל דהא קי"ל דרוצה בקיומו של חמץ אסור וכמבואר סי' ת"נ ולפ"ז כאן דודאי רוצה בקיומו שלא יפסד החמץ כדי שלא יתחייב באחריות והיאך שרי. והנה רציתי לומר דכל הטעם דחיוב אחריות נעשה כשלו הוא רק בשביל דהו"ל דבר הגורם לממון וכתיב לא ימצא וכדאמרו בדף ה' שאני הכא דכתיב לא ימצא ולפ"ז המקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם דע"ז אמרו שאני הכא דכתיב לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאינו מצוי בידך ולפירוש ר"ת היינו דהוה כביתו של עכו"ם וכיון שכן מה אכפת לן ברוצה בקיומו והא הוא רוצה בקיום חמצו של עכו"ם וחמצו של עכו"ם באמת מותר ואינו מצווה על חמצו של עכו"ם לבערו. ויש להמתיק הדבר דהנה הפר"ח סי' ת"נ האריך לדחות דברי הטור שם במה שאוסר רוצה בקיומו של חמץ ואמר דזה דוקא בע"ז ולא בשאר איסורין ובאמת דברי הטור יסודתו בהררי קודש בעלי תוס' ז"ל במס' ע"ז דף ל"ב. ואני בלמדי מס' ע"ז בעיון בשנת תר"ג החזקתי דברי התוס' דחמץ שוה לע"ז ומשום דהרי אסור להשהות חמץ בביתו כדרך שאסרה בע"ז ועובר על ב"י ומצווה בשריפתו כדרך שמצווה בע"ז להשחית ולשרוף ולפ"ז כל דקרינן בי' יצא זה שאינו מצוי בידך לא שייך רוצה בקיומו. ובזה י"ל הא דאמרו בדף וא"ו סד"א הואיל ואיתי' בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל וקשה מה בכך הא כ"ז דאיתי' בעיניה הרי הוא חייב באחריות למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי וא"כ עובר על ב"י.